תא"מ 1103-10-15 וייס ואח' נ' פלק ואח'

שני עורכי דין ייצגו בעלי זכויות בנכס מקרקעין משותף. עורכי הדין מונו ככונסי נכסים לפירוק השיתוף בנכס על דרך של מכירתו לצד שלישי. בית המשפט קבע שכר כינוס של 5.8% מתמורת המכר, כולל מע"מ. מהי החלוקה הראויה של שכר הטרחה – האם חלוקה שווה, מחצית לאיש; שמא חלוקה על פי חלוקת הזכויות של מרשיהם של עורכי הדין / הכונסים; ושמא על פי היקף העבודה שהשקיע כל אחד מהם? זו המחלוקת שלפניי.

הצדדים – שניהם עורכי דין ותיקים ומנוסים – ייצגו בעלי זכויות בנכס מקרקעין. התובע והנתבע שכנגד, עו"ד וייס – ייצג שני לקוחות שהחזיקו במשותף 2/3 מן הזכויות בנכס. הנתבע והתובע שכנגד, עו"ד פלק, ייצג לקוחה חסויה שהחזיקה 1/3 מן הזכויות בנכס. במסגרת תיק פירוק השיתוף, ת"א (שלום-חיפה) 22352-02-10 (להלן: "הליך הפירוק") מונו עוה"ד וייס ופלק ביום 21.2.2011 לכונסי נכסים, ובהחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדאווי) מיום 26.2.2012 נקבע שכרם בשיעור של 5.8% מתמורת המכר.

ביום 26.12.2012 ערך עו"ד פלק מכתב פנייה לבנק, שבמסגרתו מאשרים כונסי הנכסים לבנק העברת חלק מתמורת המכר לבעלי הזכויות, וכן מאשרים לבנק העברת סך 81,200 ₪ - המהווים מחצית שכר הטרחה – לחשבונו של עו"ד פלק. המכתב נשלח לאישורו של עו"ד וייס ולחתימתו, ועו"ד וייס אכן חתם עליו.

לאחר מכן פנה עו"ד וייס לעו"ד פלק, וקבל על כי שכר הטרחה חולק חצי בחצי, חלף חלוקתו לפי יחס הזכויות במקרקעין הנמכרים. משמיאן עו"ד פלק להחזיר את היתרה שחב בה – להשקפתו של עו"ד וייס – פנה עו"ד וייס לבית המשפט בחיפה ב"בקשה לפירוט שכר הטרחה של הכונסים". בהחלטתו מיום 24.5.2013 בהליך הפירוק קבע בית המשפט כי:

"שכר טרחת הכונסים שנפסק אמור לכסות את חלקו של כל צד בהוצאות הליכי הכינוס, ככל ששני צדדים היו מיוצגים על ידי אותו כונס, אזי ברי כי חלקיהם ישולמו לכונס שייצגם"

בעקבות החלטה זו פנה עו"ד פלק לבית המשפט בבקשה לביטול החלטה, שעליה החליט בית המשפט:

"החלטתי מיום 24.5.13 הבהירה את החלטתי שמיום 26.2.12, ובהחלט בית המשפט אינו נדרש לעמדת הצדדים בהקשר זה.

הבקשה נדחית."

משהוסיף עו"ד פלק לעמוד על עמדתו, כי אין עו"ד וייס זכאי לכל חלק נוסף משכר הטרחה – ובחלוף שנתיים ומחצה – הוגשה התביעה שלפניי. משהוגשה תביעה זו, הוגשה מולה תביעה שכנגד ובה טוען עו"ד פלק, כי החלוקה הנכונה היא לפי היקף העבודה בפועל, ועל כן – תובע עו"ד פלק 90% בקירוב מהיקף שכר הטרחה.

צר לי – צר עד מאוד – שאני נדרש לכתוב פסק דין בהליך זה. את צערי זה הבעתי גם במהלך הדיון, אלא שהצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקת ללא צורך בהכרעה שיפוטית, ועל כן – ובלית בררה – יש להכריע במחלוקת.

דין התביעות שתיהן – להידחות.

אשר לתביעתו של עו"ד וייס, העותר לקבוע כי כמייצגם של בעלי שני שלישים מן הזכויות בנכס, זכאי הוא לשני שלישים משכר טרחת הכונס – תביעה זו אין לה על מה שתסמוך. ראשית יש לציין, כי עו"ד פלק לא העביר את שכר הטרחה לחשבונו בחשאי, חלילה: עו"ד וייס הוא שחתם ראשון על המכתב המפונה לבנק, ומורה על העברת כספי תמורת המכר מקופת הכינוס לחשבונו של עו"ד פלק.