תא"מ 10997-02-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דאהוד

לפניי תביעת שיבוב בסכום של 15,894 אותה הגישה התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), כנגד הנתבע, להחזר דמי התגמולים ששילמה למבוטחה (להלן: "המבוטח") בעטיה של תאונת דרכים מיום 23.4.09 אשר ארעה בין רכב המבוטח מסוג פיג'ו מ.ר 79-611-63 לבין רכב מסוג משא מ.ר 64-361-15 (להלן: "הרכב הנתבע") אשר בבעלות הנתבע (להלן: "התאונה").

על פי האמור בכתב התביעה, התאונה ארעה עת נסע המבוטח בנתיב נסיעתו כשלפתע סטה הרכב הנתבע ממסלולו הנגדי, חסם את נתיב הנסיעה של המבוטח, פגע ברכבו וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים אשר הוערכו על ידי חוות דעת שמאי בסך של 17,097 ש"ח.

הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו במסגרתו טען, כי במועד התאונה לא היה הנהג ו/או המשתמש ברכב הנתבע, ומשכך דין התביעה להידחות מחמת העדר יריבות. לגופו של עניין טען הנתבע, כי התאונה ארעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של המבוטח אשר גרם לתאונה עת נסע בניגוד לכיוון התנועה, עקף את רכב הנתבע אשר היה בעצירה מוחלטת, מימין וכתוצאה מכך פגע בחלקו האחורי.

ביום 30.6.14 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים.

מטעם המבטחת העד מר יניב עומר, המבוטח, ומנגד העיד הנתבע.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון:

כידוע, כלל בהליך אזרחי "המוציא מחברו עליו הראיה", היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.