וודופיאנוב נ' כאמל ואח'

לפניי תובענה כספית שעניינה נזקי רכוש לרכב אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 23.3.2015.

התובע הינו בעל הרכב הנפגע מסוג הונדה. הנתבע 1 הינו הנהג ברכב הפוגע, מסוג משאית, ושמבוטח על ידי הנתבעת 2.

להלן בקליפת אגוז טענות הצדדים;

לטענת התובע, התאונה ארעה עת עמד בפקק תנועה ברחוב דו-סיטרי כאשר לפתע פגע בו הנתבע 1 בחלקו השמאלי קדמי של רכבו. כתוצאה מהתאונה נפגע רכבו תוך שהנזק הוערך בהתאם לחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה בסך של 10,879 ₪ .

התובע פנה לחברת הביטוח אשר העניקה לו כיסוי ביטוחי, ושופה על ידה בהתאם לתנאי הפוליסה.

לאור הפעלת פוליסת הביטוח נגרמו לו נזקים עקיפים לרבות בגין השתתפות עצמית ומכאן תביעה זו.

לטענת הנתבעים נסיבותיה של התאונה שונות. כפי שאלה פירטו בכתב ההגנה, התאונה התרחשה עת הנתבע 1 ביקש לעקוף מצד שמאל משאית אשר עמדה בצד הדרך שבכניסה לשוק הסיטונאי, כאשר לפתע הגיח התובע אשר ניסה להידחף בין משאית הנתבעים לבין המשאית השנייה בגרימתו את התאונה. מכאן סבורים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו של התובע ואין לו אלא להלין על עצמו.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בכתבי טענותיהם ובנספחיהם ושמעתי את עדות הנהגים, מצאתי כי מלוא האחריות לתאונה מונחת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך דין התביעה להתקבל במלואה והכל מהנימוקים שלהלן;

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בעבור נזקי רכוש אשר נגרמו עקב תאונת דרכים, כאשר אל מול בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות ביחס לנסיבותיה. במקרים כגון דא, על בית המשפט להכריע בין גרסאות הנהגים המעורבים וזאת בהינתן סבירות גרסותיהם ביחס למוקדי הנזק ברכבים, וכמו כן על בסיס התרשמותו הישירה מאמינות עדותם.