תא"מ 10758-11-14 ש.א. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת הנתבעת לדחות חשיפתו של ממצאי דו"ח חקירה עד לתום פרשת התביעה. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי משהוגשו תצהירי הצדדים יש להורות על חשיפת הדו"ח וממצאיו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, כמו גם בחומר שמבקשים לעכב את חשיפתו שהומצא ללשכתי, באתי לידי מסקנה, כי יש לדחות את חשיפתו עד לתום פרשת התביעה.

2. ההלכה הבסיסית בסוגיה נפסקה זה מכבר בפסק הדין בעניין סוויסה בו נקבע, כי הכלל הוא שיש לאפשר גילוי ועיון במסמכים בעתם ובכך לאפשר ניהול דיון ב"קלפים פתוחים", אולם לבית המשפט מסור שיקול דעת לחרוג מן הכלל האמור ולאפשר דחיית עיון בראיה בנסיבות של חשש מהתאמת גרסאות או לשיבוש ראיות, ובכך לפגוע ברציונל גילוי האמת. כן נקבע, כי שיקול דעת זה "הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין ... שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעל דין לא ישרת את מטרות הצדק" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: "עניין סוויסה")).

   מני אז הלכת סוויסה דחיית גילוי של דו"חות חקירה לשלב הראיות מהווה פרקטיקה מקובלת בערכאות הדיוניות, כאשר הצורך בכך מתעורר בדרך כלל מקום בו התובע הוא הניזוק וחברת הביטוח הנתבעת מבקשת להטיח בו במהלך חקירתו הנגדית, את ממצאי החקירה שביצעה. בנסיבות כאלה נהוג להתיר לחברת הביטוח להימנע מחשיפת דו"ח החקירה בשלב גילוי המסמכים ולגלותו אך בשלב המאוחר יותר של הגשת התצהירים או החקירות הנגדיות. ההנחה היא, כי בדרך זו תוכל חברת הביטוח לנהל חקירה נגדית יעילה, לחשוף בעיות של מהימנות ואף להפריך את גרסת התובע והעדים מטעמו. על כן, ההנחה היא, כי כאשר מדובר בגילוי מאוחר, עשויה דחית הגילוי לשרת את המטרה של גילוי האמת.

   אכן בעניין סוויסה ובמקרים נוספים התייחס בית המשפט לחשיפת החומר לאחר הגשת התצהירים ואולם יש גם פסיקה לא מעטה המורה על חשיפה בשלבים מאוחרים יותר של החקירה הנגדית ובהקשר זה כל עניין לנסיבותיו והכרעה בשלב בו יחשף החומר תלויה במהות החומר, במטרת עיכוב גילויו ובנסיבות העניין (ראו בהקשר זה רע"א 12861-05-13 הפניקס חברה לביטוח נ' אבו מפלח (17/6/13), אליו הפנתה הנתבעת).

   לאחרונה שב בית המשפט העליון ונדרש לסוגיה ברע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלין פנחס (15/6/16) וקבע, כי נתבע המבקש להשהות את הגשת תצהירי העדויות הראשיות של עדיו או חלקם, נדרש להצביע על נתון קונקרטי המצוי באותן עדויות שחשיפתו לתובע עלולה לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת ואין די בהקשר זה בטענות כלליות.

3. על רקע ההלכה המושרשת בפסיקת בית המשפט והתכלית העומדת מאחוריה, ובשים לב לתוכן החומר שהוגש לעיוני, אני מוצאת, כי במקרה בדנן קיימים נתונים קונקרטיים, המצדיקים גילוי מאוחר של החומר והימנעות מחשיפתו, אף שהוגשו ראיות הצדדים. לטעמי, ישנה חשיבות של ממש לקבל תגובה אותנטית של התובע לדברים, דבר שעשוי לסייע לחשיפת האמת ולקביעת מהימנותו.

   למותר לציין, שמדובר אך בעיכוב גילוי החומר, ועל כן התובע יזכה לבסוף לעיין בחומר ויוכל להשלים ראיותיו ככל שהדבר נדרש ומוצדק במסגרת עדויות הזמה. הפגיעה, ככל שיש כזו, בתובע, בכך שלא נחשף לפניו חומר רלוונטי במועד זה, היא זמנית ויש לו אפשרות להתמודד עם החומר בהמשך המשפט, כך שלפני בית המשפט תובא לבסוף התמונה המלאה.

   כפי שנקבע בעניין סוויסה, אם התובע והעדים מטעמו דוברי אמת, "ממה נפשך", ואין לה לכאורה כל סיבה לחשוש יהא החומר שנאסף אשר יהא.

   אחזור ואדגיש, בנסיבות שלפני, כאשר שאלת מהימנות גרסת התובע עומדת על הפרק, קיימת חשיבות וקיים ערך מוסף, לאפשר לו להשיב בחקירה הנגדית בטרם נחשף לתוכן החומר ולהתמודד על דוכן העדים עם הדברים, דבר שעשוי לשרת את ערך חשיפת האמת ויסייע בקביעת מהימנותו.

   אוסיף עוד, מבלי לחשוף את תוכן המידע, על מנת להניח את דעתו של התובע, כי במקרה דנן, המדובר בסוג ראיה שהיא ממילא בידיעת התובע ועל כן אין במניעת העיון כדי לפגוע בהוכחת תביעתו, ככל שטענותיו יהיו טענות מהימנות ויתיישבו עם מצבו לאשורו.

   אשר על כן, איני מוצאת לנכון להורות על חשיפת החומר כבר בעת הזו.

   הנתבעת תדאג לכך שבמועד שמיעת הראיות יתייצב החוקר עם כל תוצרי החקירה שנעשתה וכל חומר הגלם, שכן התובע רשאי לעיין במלוא החומר, גם זה שהנתבעת תבחר של לסמוך עליו טענותיה (השוו: ת"א 158424-09 הבה נ' הפניקס (8/5/12)).