תא"מ 10477-05-13

1.לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה כתוצאה מתאונה שארעה בין רכבה לרכב הנתבעים ביום 13.1.12.

2.המדובר בתאונה שארעה בצומת כפר יאסיף עת רכב התובעת יצא מכפר יאסיף, חצה את הצומת במטרה לפנות שמאלה ונפגע בחלקו האחורי השמאלי מרכב הנתבעים, אשר הגיע משמאלו בנסיעה בכביש 70.

3. על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעת נפגע מרכב הנתבעים במהלך חציית הצומת. מנגד נטען בכתב ההגנה, כי רכב התובעת נכנס לצומת בלא לציית לתמרור "תן זכות קדימה" בכיוון נסיעתו.

4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהגת רכב התובעת (להלן: "נהגת התובעת") ונהג רכב הנתבעים (להלן : "נהג הנתבעים"). בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הצומת, תמונות הנזק ברכב התובעת וההודעות לחברות הביטוח.

5.נהגת התובעת העידה כי עמדה בכביש צדדי וביקשה להשתלב בכביש הראשי בנתיב ממול. נהגת התובעת תיארה כיצד עמדה במקום הסתכלה שמאלה, בצד ממול שאליו רצתה להשתלב הייתה הרבה תנועה וכשראתה שהתאפשר לה עברה והשתלבה כמעט באופן מלא למעט החלק האחורי ופתאום הופתעה לשמע מכה.

נהגת התובעת שללה הטענה כי התפרצה לנתיב וטענה שהסתכלה טוב וראתה שהיא יכולה להשתלב ואפילו עמדה במקום. כנגד הנתבע טענה כי הוא נסע בנתיב שלו אבל הוא לא נזהר.

6. נהג הנתבעים העיד כי נסע מכיוון ירכא לכיוון הכפר שלו בכביש הראשי, וכשהגיע לאמצע הצומת, יצא רכב והוא בלם חזק וניסה למנוע את התאונה אבל בגלל המרחק הקצר פגע ברכב התובעת. נהג הנתבעים טען כי כשרכב התובעת יצא מהצומת המרחק ביניהם היה קצר מאד. עוד טען כי מהירות נסיעתו הייתה פחות מ- 30 קמ"ש וכי האט לפני הכניסה לצומת. נהג הנתבעים לא ידע לומר באיזה מהירות נסע רכב התובעת. נהג הנתבעים אישר כי רכב התובעת חלף על פניו ולא ידע לומר מתי הבחין בה יוצאת מהצומת אך זכר כי סטה ימינה כדי לא לפגוע בה.

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן:

אין חולק בין הצדדים כי רכב התובעת ביקש לפנות שמאלה בצומת לכביש דו סטרי.

כעולה מתמונות הצומת רכב התובעת ביקש להשתלב בפנייה שמאלה, למעשה, לנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב נסיעת רכב הנתבעים תוך חציית נתיב נסיעת רכב הנתבעים. עוד עולה מתמונות הצומת כי מכיוון נסיעת רכב התובעת תמרור "תן זכות קדימה".