תא"מ 10457-02-14 ובניו נ' דנינו

בפני מחלוקת בין הצדדים לעניין שאלות הוצאות המשפט, כאשר כל אחד מהם אוחז בהן ואומר- שלי הן.

מאחר ולאופן ההתנהלות בהליך קיימת השפעה על שאלת ההוצאות, ובפרט בנסיבותיו של תיק זה, מצאתי לתאר, בקצרה ככל הניתן, את השתלשלות העניינים, מעת שהועברה ההתנגדות לדיון בבית משפט זה ועד עתה.

עסקינן בתביעה לביצוע שני שטרות, שהוחזקו ע"י התובעת. השטרות הוגשו לביצוע ביום 12.12.2013. מאז ועד ליום 18.9.2016, התנהלו ההליכים בתיק זה, נתקיימו שלוש ישיבות בבית המשפט, וניתנו לא פחות משלושים ואחת החלטות. לבסוף, לאחר שהצדדים הגישו את ראיותיהם, לרבות חוות-דעת מומחים, הסכימה התובעת כי התביעה נגד הנתבע תדחה. ככלל, כאשר התביעה נדחית, זכאי הנתבע שיפסקו לזכותו הוצאות משפט, משום שהוברר כי ל היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה נגדו. איני מתעלמת מכלל זה.

אולם, ככל כלל אחר, אף לכלל זה חריגים.

הנתבע הגיש התנגדות במועד וטען כי השטרות נגנבו וזויפו. לטענתו הוגשה במשטרה תלונה בגין זיוף, אולם העתק אישור על הגשת תלונה לא צורף (בניגוד לאמור בהתנגדות).

לדיון הראשון לא התייצבו הנתבע ובא-כוחו. ב"כ התובעת, באדיבותה, ביקשה על דעת שני הצדדים את דחייתו למועד אחר, לאחר ששוחחה עם ב"כ הנתבע, ממנו הבינה כי חלה אצלו טעות משרדית, בגינה לא ידע על דבר הדיון. יוער, כי ב"כ התובעת לא דרשה להטיל על הנתבע הוצאות, הגם שנציג התובעת התייצב עמה לדיון.

עוד יש לציין, כי ב"כ התובעת פנתה אל ב"כ הנתבע, צירפה לפנייתה את העתק הפרוטוקול וביקשה לקבל את העתק התלונה, אשר כאמור לא צורפה. ב"כ הנתבע הודיע לבית המשפט כי העתק התלונה נשמט מתוך טעות וביקש לצרפו לתיק בית המשפט. ניתנה החלטה כי העניין ידון בישיבה הקרובה.

ביום 26.1.2015 הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה למתן רשות להגן וביטול הדיון. יוער, שאף במסגרת זו, לא נדרשו ולא נתבקשו הוצאות. הבקשה התקבלה וניתנה הוראה לצדדים לפעול עפ"י תקנות הדיון המהיר.

ביום 23.3.15 הגישה התובעת השלמת מסמכים עפ"י תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי. אף הנתבע עשה כן ביום 2.4.15.