תא"מ 10454-08-14 עירית ירושלים נ' גולדשמיט

התובעת תובעת מהנתבעת תשלום ארנונה בגין נכס עסקי שהנתבעת החזיקה בו בשנות 2007 – 2005. התביעה הוגשה בשנת 2014.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובה טענה כי במהלך השנים ביקשה לשלם את חובותיה, באמצעות בעלה, אך נאמר לבעלה שאין חוב. הנתבעת הסכימה שעליה לשלם את קרן החוב אך ביקשה לפטור אותה מהפרשי הצמדה וריבית. לטענתה במהלך כל השנים התובעת לא פנתה אליה בדרישה לתשלום וכאמור אף כאשר רצתה לשלם ובעלה פנה לשם כך לפקידי העיריה, נאמר לו שאין חוב.

הנתבעת קיבלה רשות להתגונן בתנאי שתשלם את קרן החוב ללא הפרשי ריבית והצמדה והיא עשתה כן.

למעשה, הצדדים הסכימו שאין ביניהם מחלוקות עובדתיות שיש צורך לשמוע ראיות כדי להכריע בהם לכן הסכימו להגיש סיכומים וכך עשו.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים מסקנתי היא כי יש לחייב את הנתבעת לשלם, בנוסף לקרן החוב שכבר שולמה, גם את הפרשי ההצמדה והריבית על החוב (הפרשי הצמדה וריבית רגילים שלפני מתן פס"ד) ואין לחייב בהפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תשם – 1980, ואלה נימוקי:

תשלום הפרשי הצמדה וריבית אינו עונש או קנס שמוטל על החייב. תשלומים אלה מטרתם לשמור על ערך הכסף שהיה אמור להיות מוחזק על ידי התובע (שנמצא זכאי להם) ובפועל הוחזקו על ידי הנתבעת. לפיכך, הנתבעת שמודה בקיום החוב ושמודה שהכסף נותר אצלה במקום להיות בידי התובע חייבת לשלם את הפרשי ההצמדה והריבית כדין.

ואולם הפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו בחוק הרשויות המקומיות נועדו בין היתר להעניש את הנתבעת בתשלום ריבית והצמדה בהתאם לחוק הנ"ל. אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה בעלה התייצב בעיריה על מנת לשלם את החוב ונאמר לו שהתיק סגור. יתכן בהחלט שהפקיד שאמר את הדברים אמר זאת מפאת כך שהנתבעת החזיקה בנכס עוד בשמה הקודם וכאשר החזיקה בדרכון זר, ואולם כפי שהעיריה מצאה את הנתבעת לשם הגשת תביעה זו למרות ששם משפחתה שונה והיא בעלת ת.ז. ישראלית, ניתן היה לעשות בירור שכזה כבר בעת הגעת הבעל לעיריה על מנת לשלם. לא סביר שאדם יבוא לשלם כאשר אין חוב. בעיני סביר יותר היה שהפקיד שבפניו הופיע הבעל יעשה בירור, ואין צורך בבירור מעמיק במיוחד, ויגלה- ולו לפי מקום הנכס -שקיים חוב.

כאמור, הכספים שהיו אמורים להיות משולמים, ושהנתבעת רצתה לשלמם אך בשל טעות של הפקיד לא שולמו, נותרו בידה של הנתבעת לכן עליה לשלם עליהם הפרשי הצמדה וריבית ואולם בשל רצונה לשלם אין מקום לחייבה בסכום שמהווה ענישה על אי תשלום, אלא רק בסכום המהווה את השמירה על ערך הכסף.

אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעת את הפרשי ההצמדה והריבית על סכום קרן החוב שכבר שולמה וכן אני מחייבה בהוצאות הליך זה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.