תא"מ 1010-08-15 עמאש נ' ירושלמי ואח'

עניינה של תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 3.4.15 בכביש 4. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 17,096 ₪ בגין ערך הרכב (שהוכרז כאובדן גמור), שכר שמאי, ומחדלי הנתבעים בניהול המקרה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, אף שאין מחלוקת כי רכב הנתבעים פגע בחלקו האחורי של רכב התובע, וממילא גם בשאלת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר עצר לאחר שרכב לפניו עצר, או אז נפגע על ידי רכב הנתבעים שנסע מאחוריו ונהדף לעבר הרכב שלפניו.

הנתבעים טוענים, כאמור, כי אמנם, רכבם פגע בחלקו האחורי של רכב התובע אולם פגיעה זו היתה פגיעה קלה שלא גרמה להדיפת רכב התובע לעבר הרכב שלפניו וכי למעשה הצטרף רכבם לתאונה קיימת בין רכב התובע לרכב שלפניו.

מלבד עדויות הנהגים מטעם הצדדים הגישו הצדדים בהסכמה את טופס ההודעה של הרכב הראשון בשיירה (נ/2) – כאשר ב"כ התובע ביקש שלא יינתן כל משקל לאמור בו משלא נחקר הנהג הראשון על גרסתו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של הנתבע, אותה מצאתי מהימנה יותר, בין היתר בשל תמונות הנזק. רשמתי לפני גם את העובדה כי מדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה עולה כי הנזקים למוקד האחורי לרכב התובע מהווים פחות משליש מכלל הנזקים (ועומדים על פחות ממחצית מהנזקים למוקד הקדמי), וכי די בנזקים של המוקד הקדמי כדי שרכב התובע יוכרז כאובדן מוחלט. משכך, מצאתי שכאשר הצטרף רכב הנתבעים לתאונה הקיימת הרי שרכב התובע כבר היה, למעשה, במצב של אובדן מוחלט.