תא"ח 7228-11-15 דניאל נ' חוסיין

1.בין התובע, בעלים של דירת מגורים ברחוב אבן סינא 3 בחיפה (להלן: המושכר), לבין הנתבעת נכרת ביום 13.9.2015 הסכם שכירות, על-פיו שכרה הנתבעת את המושכר לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 6.10.2015. בהסכם נקבע כי דמי השכירות החודשיים יהיו 3,200 ₪, והם ישולמו במזומן או בהמחאות החל מיום 6.10.2015 וכי איחור של 5 ימים לא ייחשב כהפרת ההסכם. כן נקבעה חובת הנתבעת להעביר לחשבון התובע בבנק את מלוא הסיוע בדמי השכירות אותו היא זכאית לקבל מחברת "שקמונה", וזאת כל עוד תהא זכאית לכך.

2.ביום 3.11.2015, בטרם חלף חודש השכירות הראשון, הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה לפינוי המושכר, לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתצהיר התובע, שצורף לכתב התביעה, נכתב כי מלבד 1,000 ₪ אותם שילמה הנתבעת במעמד כריתת ההסכם, היא לא שילמה לו את יתרת דמי השכירות, ואף לא העבירה לידיו אישור על זכאותה לדמי הסיוע מחברת "שקמונה". עוד נטען כי הנתבעת החלה לנהוג בבריונות וברוטאליות ולעורר את זעמם של השכנים. בתצהיר תוארו שלוש הפרות של ההסכם: אי תשלום דמי שכירות, השתלטות על שטח שאינו שייך למושכר והכנסת רכב של הנתבעת לחצר הבניין ופריצת שער הכניסה.

3.בכתב ההגנה הוכחשו על-ידי הנתבעת הפרות ההסכם אשר יוחסו לה בכתב התביעה. נטען כי ביום 6.12.2015 פנתה הנתבעת למשרד בא-כוחו של התובע וביקשה לשלם את דמי השכירות עבור חודש דצמבר 2015, אולם נתקלה בסירוב. בתצהיר הנתבעת, שצורף לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, נכתב כי בנוסף לסך 1,000 ₪, אותו שילמה הנתבעת לתובע במעמד החתימה על הסכם השכירות, הרי כעבור ימים אחדים - עוד בטרם היא קיבלה חזקה במושכר - העביר בנה 2,200 ₪ במזומן לבא-כוחו של התובע. הנתבעת הודתה כי רכב משפחתה אמנם הוחנה בחצר הבניין, אולם הדבר לא חזר על עצמו לאור התנגדות הנתבע.

4.בחקירה הנגדית ובחקירה החוזרת ביום 11.5.2016 אמר התובע כי הנתבעת שילמה לו 3,200 ₪, מהם 1,000 ₪ במעמד החתימה על הסכם השכירות והיתרה במהלך חודש השכירות השני. כשנשאל אם נתן לנתבעת קבלה על התשלום, השיב: "יש לי חוזה. בשביל מה לתת קבלה?" (עמ' 5).

5.בסיכומיו טען בא-כוח התובע כי רק שלושה ימים לאחר הגשת תביעת הפינוי השלימה הנתבעת את תשלום דמי השכירות לחודש השכירות הראשון.

לאור זאת, הפרת ההסכם בנוגע לדמי השכירות שוב איננה אי-ביצוע מלוא התשלום של דמי השכירות לחודש השכירות הראשון, כי אם איחור בתשלום של דמי שכירות לחודש השכירות הראשון.

6.הטענה בכתב התביעה אודות הפרת הסכם שבאה לביטוי בהשתלטות של הנתבעת על שטח שאינו שייך לדירה לא הוכחה. כך אף לא הוכח הקשר בין "השתלטות" כזו לבין המושכר והסכם השכירות. הטענה נותרה כללית ועמומה, ובסיכומי בא-כוח התובע היא נזנחה כליל.

7.הטענה בכתב התביעה אודות הכנסת רכב של התובעת לחצר הבנין "מספר פעמים" לא הוכחשה על-ידי הנתבעת, אולם הן מתצהיר התובע והן מתצהיר הנתבעת עלה כי מדובר באירועים ספורדיים שלא נישנו. אף הטענה על הפרה זו (ככל שאכן מדובר בהפרת ההסכם) נזנחה על-ידי בא-כוח התובע בסיכומיו.

8.בסיכומי בא-כוח התובע הוא ייחס לנתבעת הפרות אחרות של אי תשלום דמי השכירות לחודשי השכירות שלאחר מועד הגשת כתב התביעה וגרימת נזקים למושכר. מאחר ובכתב התביעה ובתצהיר התובע אין ביטוי להפרות אלו, אשר נטען כי התרחשו לאחר מועד הגשתה, הרי שאלו עילות חדשות, שאינן כלולות בכתב התביעה הנוכחית, ולפיכך אין להידרש להן.