תא"ח 63844-06-16 גנאור נ' אשר

לפניי תביעה לפינוי מושכר נוכח סיום תקופת השכירות, אשר הוגשה בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

בשים לב לתקנה 214טז(ב) ותקנה 215יב לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק הדין ינומק באופן תמציתי בלבד.

מבוא וטענות הצדדים:

1. בין התובעת כמשכירה לבין הנתבעת כשוכרת, נחתם ביום 9/6/15 הסכם שכירות בלתי מוגנת בגין דירת מגורים המצוייה בקומה ראשונה בכיוונים דרום-מערב ברחוב השופטים 8 בתל אביב (לעיל ולהלן:"המושכר" או :"הדירה" וכן-"הסכם השכירות").

    

2. במסגרת סעיף 2 להסכם השכירות נקבעה תקופת השכירות ל- 12 חודשים החל מיום 26 ביוני 2015 וכלה ביום 25/ביוני 2016.

    

   בסעיף 11 להסכם השכירות התחייבה השוכרת להחזיר את המושכר בתום תקופת השכירות לידי המשכירה.

    

   בסעיף 18 להסכם השכירות תחת הכותרת :"אופציה להמשך שכירות" נקבע:

   "אם השוכר יהיה מעוניין להמשיך ולשכור את המושר בתום תקופת השכירות הנוכחית, והמשכיר יהיה מעוניין להמשיך ולהשכיר את המושכר, תהיה אופציה לשוכר לשכור את המושכר לשנה נוספת (זאת בתנאים שהשוכר עמד בכל התחייבויותיו המפורטים בחוזה זה).

   אין בסעיף זה התחייבות לגבי גובה שכר הדירה העתידי שיקבע ע"י המשכיר".

    

3. אין עוררין כי עם תום תקופת השכירות הנקובה בהסכם השכירות, סירבה הנתבעת לפנות את המושכר ומשכך ביום 29/6/16 הוגשה התביעה לפני.