תא"ח 52396-12-14 גלעד שילו ואח' נ' מנשה כהן ואח'

1.כללי

החלטה בשאלות הנוגעות לדרך הראויה לבירור המחלוקת, בשים לב לנסיבותיה, ומפורט בהרחבה להלן.

2.תביעה לפינוי מושכר – הערות לטיבו של ההליך

כלל ועיקר: לא כל מקרה בו מגדיר תובע את ההליך בו נקט כתביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתווה דרך מהירה ויעילה לבירור הסכסוך, אכן מתאים למתכונת זאת. לבית המשפט שיקול דעת נרחב, וככלל, אין הליך מסוג זה מתאים, אלא למצב, בו, על הפרק השאלה האם הפרו הנתבעים את ההסכם באופן ובנסיבות המצדיקות פסק דין לפינויים. אמנם, הסכם שכירות, בפרשתנו, קיים (למרות שבתחילה ביקשו הנתבעים לכפור בו, נושא אליו אתייחס במעט בהמשך), ואולם, התמונה הכללית, מורכבת שבעתיים.

3.מסגרת העובדות

להלן עובדות המסגרת, שרובן, על פי כתב הטענות, אף אינן במחלוקת, ואשר יש בהן כדי ללמד על טיבה הייחודי (בהשוואה לתביעה רגילה לפינוי מושכר), של תביעה זאת.

א.הנתבעים, קרובי משפחתם של התובעים, היו רשומים כבעלי הזכויות בדירה עוד קודם תחילתה של שרשרת האירועים שתפורט.

ב.עובדה מרכזית שיש בה אינדיקציה בולטת לכך שאין על הפרק תביעה רגילה לפינוי מושכר, גלומה בכך, שעד עצם היום הזה, כאמור, הנתבעים עצמם הם בעלי הזכויות בבית.

ג.לפני למעלה מ– 11 שנה, ביום 8.10.2003, חתמו הצדדים על הסכם לפיו רכשו התובעים מהנתבעים את הבית, הגם, שכאמור, עד היום לא העבירו הם את הבית על שמם.