תא"ח 51182-05-15 לוי נ' וקנין

מונחת לפני בקשה שהגיש הנתבע (להלן: "המבקש") לדחיית התביעה על הסף בשל העדר יריבות והעברת הדיון למסלול רגיל עפ"י תקנה 214 יב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

רקע עובדתי:

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה בהתאם להוראות פרק ט"ז 4 לתקנות, ועניינה פינוי וסילוק ידו של המבקש מדירת מגורים הנמצאת בקיבוץ גינוסר (להלן: "הדירה").

כפי שעולה מכתב התביעה, התובע מר בניהו לוי (להלן אף ייקרא: "המשיב"), הינו אחד מיורשי אמו המנוחה גב' חנה הירשברג ז"ל, ובעל זכויות בדירה המשויכת ליורשי המנוחה.

המשיב ובני משפחתו התגוררו בעבר בדירה הנ"ל, בהתאם להסכם שנחתם עם הקיבוץ לפי נוהל השכרת דירות. על פי הנטען תוקף ההסכם פג בחודש יוני אשתקד.

עוד עולה מכתב התביעה, כי במהלך חודש יולי 2014 נערכה פגישה בין הנתבע לבין נציגי הקיבוץ, בנוכחות מר עופר לוי שהינו אחד מהיורשים, אך אינו מורשה לייצג את כל היורשים. במהלך הפגישה הנ"ל הוסכם והובהר כי במידה ולא תושג הסכמת כל היורשים להארכת השהות במושכר, אזי יהא על המבקש לפנות את המושכר ולא יוארך ההסכם. עוד הוסכם כי, במידה ולא תושג הסכמת כל היורשים, אזי יפנה המבקש את המושכר תוך 3 חודשים, כלומר עד חודש אוקטובר 2010.

עוד עולה מכתב התביעה, כי לא הושגה כל הסכמה בין המבקש לבין היורשים, ובנסיבות אלו נתבקש המבקש לפנות את המושכר ולסלק את ידו ממנו. דא עקא שהמבקש לא נענה לדרישת הפינוי ולא סילק את ידו מן המושכר.

טענות הצדדים:

מטעמו של המבקש הוגשה בקשה, ובה הוא ביקש להורות על דחייתה של התביעה על הסף, וזאת בשל העדר יריבות. לשיטתו של המבקש, כפי שעולה מכתב התביעה והנספחים שצורפו לו, היריבות הינה, אם בכלל, בין המבקש לבין קיבוץ גיונסר.

כמו כן, ציין המבקש כי אין כל יריבות בינו לבין הקיבוץ, וזאת מאחר והוא משלם את כל ההוצאות ודמי השכירות החודשיים במועד, ואף הקדים ושילם גם לשנת 2015.