גמיל נ' רוני

תביעת פינוי שהגיש התובע בהתאם לתקנות לפינוי הנתבע מהמושכר , שהינו דירת חדר וחצי ברח' נווה שלום בנתניה. לטענת התובע בהתאם להסכם השכירות היה על הנתבע לפנות המושכר עד ליום 9.12.16 והוא לא עשה כן ולא מימש את תקופת האופציה. כן טען שהנתבע גרם לנזקים למושכר.

הנתבע בכתב הגנתו טען שקיבל המושכר שהינו מחסן והיה במצב מוזנח ביותר. הוא השקיע כספים רבים במושכר בהסכמת התובע. התובע הסכים שהכספים שהשקיע יקוזזו מדמי השכירות. ההסכם בין הצדדים היה לחמש שנים. הנתבע פירט בכתב הגנתו סכומי העבודות וכן החומרים שהשקיע לטענתו במבנה.

ביום הדיון טענו הצדדים טענותיהם. כן הגיע להעיד מטעם התובע – בנו לירון גמאל, ומטעם הנתבע מר דוד בן דנן.

דיון והכרעה:

בדיון הוברר שהנתבע לא משלם שכר הדירה מחודש אפריל 2016 (כשנה). הנתבע הודה וטען שקיזז זאת מעלות השיפוצים שביצע.

התובע כך העיד לא ביקש שהנתבע יבצע כל שיפוץ במושכר. כן העיד שהנתבע ראה המושכר טרם כניסתו לגור.

הנתבע טען מנגד שהתובע הסכים לשיפוצים אלה.

אין מחלוקת שהנתבע אכן ראה המושכר טרם שעבר לגור בו וראה מצבו. הנתבע לא הציג כל ראיות לכך שהתובע אכן הסכים לביצוע השיפוצים. עדות התובע בענין זה היתה ברורה. כן עלה מעדותו שהנתבע החליט על דעתו לשבור מחיצה שהיתה קיימת בבית.

אף העד שהגיע מטעם הנתבע , מר בן דנן חיזק טענת התובע. עד זה העיד שהתגורר קודם לכן באותו המושכר, כאשר במידה והיה ליקוי התובע היה מתקנו.

הווה אומר, מדוע נדרשו שיפוצים? לא עלה מעדותו שמצב הנכס חייב השיפוצים. אם מבקש הנתבע לשפר מצבו ולבצע שיפוצים שלא על דעת התובע אינו יכול לקזז סכומים מתשלום שכר הדירה.

מעדותו העד שהעיד שהתובע דאג לתקן הליקויים הוברר למעשה שאם היה ליקוי אזי התובע היה מתקנו, אולם הנתבע לא הוכיח כלל שהיו ליקויים שהתובע סירב לתקנם.