תא"ח 49030-12-14 הבישופות של עכו,חיפה,נצרת והגליל לכנסייה היוונית קתולית נ' ח'ורי

לפני תביעה לפינוי מושכר שהוגשה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקסד"א.

התובעת היא הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 12434 חלקה 9 מאדמות חיפה, מקרקעין אשר הוחכרו לטענתה בסמוך לשנת 1950 למשפחת קדישאי וזאת לתקופה של 49 שנים עם אפשרות להארכתה בהודעה של שנה מראש ל-12 שנים נוספות.

משפחת קדישאי בנתה על המקרקעין בניין בן 4 קומות והחכירה חלקים ממנו בחכירות משנה לדיירים שונים, חוכרי המשנה ביצעו עסקאות ובמהלכן הועברו זכויות החכירה לאנשים שונים וביניהם הנתבע שלטענת התובעת מחזיק מכוח חכירת המשנה ב-3 חנויות ודירת מגורים בבניין (להלן:"הנכס").

תקופת החכירה של משפחת קדישאי הסתיימה בשנת 1999, משפחת קדישאי שרק לה הוקנתה הזכות לבקש הארכת החכירה לא עשתה זאת ולכן לטענת התובעת, הסתיימה החכירה באותה השנה.

התובעת טוענת כי פנתה לנתבע מספר פעמים ע"מ שיסדיר את מעמדו או יפנה את הנכס שכן הוא שהה ללא הסכם וללא ששילם משהו עבור שהייתו והחזקתו ברם הנתבע התעלם, המשיך להחזיק בנכס ללא זכות וללא תשלום תמורה ומכאן התביעה.

לגרסת הנתבע מדובר בניסיון לשנות מצב קיים ומוסכם ורק בשל שינויים בהנהגת והנהלת התובעת.

הנתבע טוען כי בין השנים 1996 עד 1997 חכר את הנכס מבעלי הזכויות דאז, בינואר 1997 פנה עו"ד מטעמו לתובעת כדי להסדיר את הזכויות ואז זומן הנתבע לפגישה במשרדי התובעת. באותה פגישה הציג הנתבע מסמך המכריז על המבנה כמסוכן ואז הוצע לו כי כנגד ביצוע התיקונים הנדרשים שעלותם הייתה כבדה, תאריך לו התובעת את תקופת החכירה ב-99 שנים. לתובע היה אינטרס לעשות זאת והוא השקיע סכום של כ-200,000$ בביצוע התיקונים, פעולה שגרמה להסרת ההכרזה על מבנה מסוכן וסגירת התיק בבית המשפט לעניינים מקומיים שהתנהל כנגד התובעת.

הנתבע טוען כי בשעתו לא ביקש ולכן גם לא קיבל אישור בכתב על הארכת החכירה ואכן במשך 17 שנים כאשר בין לבין התחלפו 4 בישופים, איש מטעם התובעת לא בא אליו בטענות כלשהן לא ביחס לביצוע עבודות החיזוק והסרת הסכנה, לא לגבי החזקתו בנכס לא ביחס לתשלום שכירות ולא בכלל.

הנתבע מדגיש כי כבן העדה הנוצרית חש כבוד ואמון רב לבישופים ונציגי הכנסייה ולכן לא ראה צורך לבקש אישורים בכתב ואף חש כי דרישה כזו תתפרש מצדו כהבעת חוסר אמון או חוסר כבוד במילתו של בישוף.