תא"ח 45848-05-14 קיבוץ יפעת אגודה שיתופית חקלאית נ' א.מ. יפעת בע"מ

מונחת בפניי תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

העובדות הצריכות לעניין

התובעת, קיבוץ יפעת אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "הקיבוץ" או "התובעת"), הינה בעלת 'זכות חכירה לדורות' מכוח 'הסכם משבצת' שנחתם בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1992. הסכם זה, העניק לקיבוץ, בין היתר, את זכות החזקה בשטח ובמבנה הידועים כחלק מחלקה 11 בגוש 17427 (להלן: "המושכר").

הנתבעת, חברת א. מ. יפעת בע"מ (להלן: "החברה" או "הנתבעת"), הינה חברה בע"מ המפעילה, בין היתר, ארווה וחוות סוסים המצויות בשטח המושכר.

ביום 18.03.2010 נחתם בין הצדדים חוזה שכירות, לפיו השכיר הקיבוץ לנתבעת את המושכר לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 18.03.2010 ועד ליום 17.03.2011 (להלן: "הסכם השכירות"). על-פי הסכם השכירות, ניתנה לנתבעת אופציה להאריכו 3 פעמים בשנה נוספת בכל פעם, ובלבד שסך תקופות ההארכה לא יעלה על שלוש שנים מתום תקופת השכירות המקורית, קרי לכל המאוחר עד ליום 17.03.14.

המושכר משמש את הנתבעת, בין היתר, למטרת הפעלת בית ספר לרכיבת סוסים והפעלת מרכז גידול לסוסים ועוד.

אין חולק, כי הסכם השכירות הגיע זה מכבר לקיצו.

אין גם חולק, כי הקיבוץ פנה אל הנתבעת בדרישה לפינוי המושכר בטענה, כי הסכם השכירות 'פקע' עם תום תקופת האופציה המקסימאלית.

ראוי לציין, כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי קודם במסגרת ת"א 11500-04-14 (שלום עפולה), בגדרו עתרה הנתבעת בבקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על הקיבוץ לבצע כל פעולה בקשר עם פינוי הנתבעת מהמושכר או לנתק את זרם המים/החשמל או להחליף את מנעולי המבנים.

בד בבד עם הגשת הבקשה לסעדים זמניים הגישה הנתבעת כאן תביעה למתן סעד הצהרתי ולפיו תקופת השכירות, עפ"י הסכם השכירות, הוארכה בהסכמת הצדדים עד ליום 16.03.2017, עם אופציה להארכת תוקף הסכם השכירות בשלוש שנים נוספות, היינו עד ליום 15.03.2020.