תא"ח 41238-04-14 נצר נ' סויסה ואח'

1. ביום 5.9.14 נמסרה הודעה מטעם הנתבעים כי יפנו את המושכר ביום 15.9.14. בהתאם להודעתם ניתן על ידי פסק דין המורה על פינוי וניתנה לצדדים הזכות לטעות לעניין ההוצאות.

שעה שניתן הסעד המבוקש בתביעה, לא מצאתי בסיס לדרישת הנתבעים לקיים הליך הוכחות. בית המשפט לא ישחית זמנו כדי לקיים דיון שאין בסופו סעד אופרטיבי.

2.עסקינן בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה ביום 27.4.14. נטען כי בהסכם האחרון מיום 4.1.13 נקבע כי השכירות תמה ביום 1.1.14 ואין לנתבעים אופציה להמשיך ולהחזיק במושכר. לפיכך הוגשה התביעה בטענה כי הנתבעים שוהים בנכס ללא חוזה שכירות בתוקף. בנוסף נטען כי לא שילמו את מלוא דמי השכירות והתנו הארכת ההסכם בעריכת חוזה בהתאם לדרישותיהם.

ביום 1.6.14 הוגש כתב הגנה וביום 15.6.14 התקיים דיון בפני כב' השופטת חדד אשר ניסתה להביא הצדדים להבנות ביחס למועד פינוי מוסכם. השופטת חדד סברה כי מאחר והנתבע 1 מופיע בפניה כעו"ד לא ראוי כי תשמע את התיק והתיק עבר לטיפולי.

בכתב ההגנה נטען כי ההסכם הוארך בעל פה ובראיות חיצוניות עד לדצמבר 2014. נטען כי אין חוב שכירות ואף נמסרו שיקים לשנה נוספת. כתב ההגנה נתמך בתצהיר קצר של הנתבעת 2.

התיק נקבע על ידי לדיון ליום 22.7.14 ונדחה לבקשת הנתבע 1, במספר בקשות שהגיש, ליום 24.8.14 מאחר ושירת בצו 8, בשירות מילואים פעיל במסגרת מבצע צוק איתן.

ביום 21.8.14 ביקשו הנתבעים לדחות את הדיון מאחר והנתבע עדיין משרת בשירות מילואים. הבקשה נדחתה וביום 24.8.14 הגישו בקשה לסגנית הנשיא למתן הוראות אליה צורף מכתב ממפקדו של הנתבע 1, המציין כי ביום 14.8.14 הסתיים גיוס החרום של היחידה אשר גוייסה שנית ביום 20.8.14 בגיוס חלקי במסגרתו הוטלו על הנתבע 1, קצין בכיר במילואים, תפקידים רבים המונעים התייצבותו לדיון.

נקבע כי הבקשה למתן הוראות תידון בפני והובאה לעיוני רק לאחר הדיון. בפועל לא התייצב הנתבע 1 לדיון אלא רק הנתבעת 2. נוכח האמור קבעתי כי גם ללא דיון ניתן לסכם טענות הצדדים וניתנה לנתבעים אפשרות לסכם בכתב עד ליום 31.8.14. לבקשתם ניתנה ארכה לסיכומים עד ליום 3.9.14. ביום 4.9.14 הודיעו הנתבעים כי ימסרו הודעה תוך מספר שעות וביום 5.9.14 מסרו הודעה בדבר פינוי המושכר.

3.לאור הנסיבות שפורטו לעיל, אשר מחד מדובר בהליך מיוחד המחייב דיון מהיר ומנגד הנתבע 1 שירת בשירות מילואים פעיל ניתנו החלטות שפורטו. לנתבע אין זכות בהודעות מטעמו לדרוש קיום דיון לאחר שניתן צו להגשת סיכומים. כל ההתנהלות הדיונית מלמדת על דחיית המועדים כדי להמנע מדיון לגופו של עניין. התצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההגנה ניתן מטעם הנתבעת 2 אשר לה לא ניתן פטור מהתייצבות. עם כל ההבנה למצבו של הנתבע 1, היה עליו להערך לקבלת ייצוג לנתבעת 2 במידה ונבצר ממנו להתייצב לדיון שנקבע.