תא"ח 4021-10-15 סלוומיר נ' קינד ואח'

בפני בקשה מטעם התובע להתיר לו לתקן את כתב תביעתו על דרך הוספת עילת תביעה כספית וזאת בגין דמי שכירות ראויים בגין הנכסים מושא התביעה לשיטתו.

מדובר בתובענה שהחלה בגלגולה הראשון כתביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנות") ואשר בהתאם להחלטתי מיום 29.12.15 נקבע – כי אינה מתאימה להתברר בדרך זו ועל כן הוריתי על העברתה לפסי דיון רגילים.

עתה מונחת בפני בקשת התובע במסגרתה נטען, כי הואיל ותביעתו הוגשה לפי פרק ט"ז 4 לתקנות הרי שעל פי האמור בתקנה 215 ז(ב) לתקנות, מלבד סעד הפינוי, לא כלל התובע מלכתחילה את כל סעדיו וטענותיו ובכלל זה הדרישה לתשלום דמי שכירות ראויים בגין שימוש הנתבעים בנכסיו מושא התביעה.

לטענת התובע, עתה משקבע בית המשפט כי התביעה תעבור להידון בסדר דין רגיל, אין מנוס מתיקון כתב התביעה כך שיכלול את מלוא נזקי התובע, היינו יכלול אף את תביעתו כנגד הנתבעים לתשלום דמי שכירות בגין שימושם בנכסים מושא התביעה מיום ביטול ההרשאה בכתב היינו מיום 5.10.10.

הנתבעים מתנגדים לבקשה בין היתר מהטעמים כדלקמן :

לשיטת הנתבעת 1, הבקשה לתיקון כתב התביעה כוללת שינוי מהותי בכתב התביעה וזאת, בהינתן שבכתב התביעה הקודם דובר על שהייה בהתאם לרשות אשר פקעה על ידי התובע ואילו עתה מבוקש סעד נוסף ביחס לדמי שכירות, כל זאת בהעדר טענה כלשהיא בדבר קיומה של שכירות בין הצדדים גם אליבא דשיטת התובע.

נטען כי מסכת הראיות הנדרשת לצורך תיקון כתב התביעה, שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, שכן טרם הובאה בפני בית המשפט גרסה מלאה של התובע ובכלל זה- מתי בדיוק הוא פנה לשיטתו והודיע כי ההרשאה תמה, מתי גילה כי הנתבעים לכאורה מחזיקים בבית האחורי ועוד.