תא"ח 37955-08-16 מעודה נ' חדאד ואח'

לפניי תביעה לפינוי מושכר - דירה ברחוב יהושע טהון 12, נתניה, גוש 8273 חלקה 386/17 (להלן: "הדירה"), לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

התובעת טוענת, בין היתר, כי הצדדים התקשרו בהסכם שכירות מתאריך 18.5.2014, למשך שנה עם אופציה לשנה נוספת, כך שתקופת השכירות הסתיימה בתאריך 31.5.2016. למרות זאת ולמרות פניות חוזרות ונשנות, לא פינו הנתבעים את הדירה, ומכאן התביעה.

התובעת הוסיפה וטענה כי כנגד הנתבעים ניתן צו כינוס אך אין מניעה לדון בתובענה שכן אין מדובר בחיובים בני תביעה.

במהלך הדיון שהתקיים היום, הוסיפה וטענה כי ניסתה לקבוע עם הנתבע מספר פעמים במשרד בא כוחה, לצורך חתימה על הסכם חדש, אך הנתבע לא התייצב, למרות שהסכימה לשאת לבדה בשכר טרחתו. עוד טענה כי בשנת השכירות השנייה שולמו דמי השכירות באיחור, מפעם לפעם. במהלך הדיון העידה אף אמה של התובעת שתמכה בטענותיה.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, התייצבו לישיבת היום וטענו, בין היתר, כי הם מעוניינים להמשיך ולשכור את הדירה, למשך שנה נוספת. כמו כן, הוסיפו וטענו טענות נוספות, אשר בחלקן אף סתרו איש את רעהו, בין היתר, כדלהלן.

תחילה טען הנתבע כי חוזה השכירות מתחדש כל שנה וכי "זה מה שרשום" אך בהמשך טען כי מדובר בסיכום בעל פה ובכל מקרה כי הוא מוכן לפנות לבא כח התובעת על מנת לחדש את החוזה. הנתבע הודה כי לא שילם דמי שכירות במשך ששת החודשים ממועד סיום השכירות, אך זאת בשל מצבו הכלכלי, משפחתי ובריאותי; עוד טען כי ישלם את החוב תוך פרק זמן של כחודשיים; מנגד טען כי אינו מעוניין להישאר בדירה אך אין לו מקום אחר; כי הנתבעת כלל אינה צד לחוזה אלא כערבה בלבד; כי התובעת הפרה את החוזה בכך שניתקה את זרם הגז לדירה ועוד.