תא"ח 375-05-14 י' ואח' נ' סנדר

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 8.6.14 בהעדר הגנה.

בד בבד עם הבקשה לביטול פסק דין הוגשו בקשה להארכת מועד להגשתה, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובקשה לדיון דחוף בפגרה.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, וביתר הבקשות על נספחיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

עת נדרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להידרש לשתי שאלות: האחת – סיבת מחדלו של המבקש להתייצב לדיון; השניה – סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך אם יבוטל פסק הדין.

ככלל, התשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר. כאשר מצביע המבקש על סיכויי הצלחה, הרי שאם ניתן לפצות את המשיב על נזקו בדרך של הטלת הוצאות, יש מקום לבטל את פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות בגין מחדלו באי ההתייצבות לדיון (ראה: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009) בעמ' 373).

ההלכה הפסוקה ביחס לשיקולים אלה וביחס לאופן יישומם פורטה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ ואח' (10.8.10) כדלקמן:

"בדונו בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (שאין לגביו טענה לפגם המחייב את הביטול מחובת הצדק), על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר (טרם פורסם, 2.2.2009)). השני - ולו נודעת חשיבות רבה יותר - מהם סיכויי ההגנה (או התביעה - לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן: זוסמן)). אולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009))" (פסקה 8 לפסק הדין).

הואיל ושאלת קיומה של הגנה אפשרית היא המשמעותית בבחינת הבקשה לביטול פסק הדין, אבחן תחילה אם עלה בידי המבקש להצביע בבקשתו על הגנה אפשרית. לאחר עיון בבקשה אני סבורה שהתשובה לשאלה זו היא שלילית.

מדובר בתביעה לפינוי מושכר. מעיון בכתב התביעה עולה שאחת מעילותיה המרכזיות היא הפרה יסודית של חוזה השכירות באי תשלום שכר הדירה בסך 3,500 ₪ לחודש. בבקשתו, ובתצהיר התומך בה, מודה המבקש בקיומו של חוב דמי שכירות:

"המבקש נקלע למצוקה כספית ויש לו כיום חוב של 4 חודשי שכירות שלא שילם למשיב בסך כולל של 14,000 ₪ (ההדגשה אינה במקור)" (סעיף 7 לבקשה).

זאת ועוד: המבקש אינו מצהיר כי הוא בעל יכולת לפרוע את חובו באופן מיידי, אלא רק כי ביכולתו לשלם את דמי השכירות עבור החודש הקרוב ביום 28.7.14.

בנסיבות אלה לא הצביע המבקש על הגנה אפשרית בפני התביעה, ולכן אין כל טעם בביטול פסק הדין, שכן בהעדר הגנה אפשרית, גם לאחר שמיעת הצדדים לא תשתנה תוצאת פסק הדין, והדבר אף יכביד על המבקש בכך שיחויב לשלם למשיב את הוצאותיה של בקשה זו.