תא"ח 29070-11-17 א.א. פנינת הים השקעות בע"מ נ' ירמיהו ואח'

1.לפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 10.12.2012, במסגרתה דחיתי את בקשת הנתבעים לעכב את הדיון בהליך זה עד להכרעה בתביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעת (ת"א 27208-10-17; להלן – "תביעת הנתבעים"), ואף הוריתי על עיכוב הדיון בתביעת הנתבעים עד להכרעה בהליך הנוכחי.

2.התובעת רכשה את הזכויות במבנה בעיר ראשון לציון, אשר כיום מושכר לנתבע 1, והנתבעים מפעילים בו סופרמרקט. לטענת התובעת, תקופת השכירות עתידה להסתיים ביום 31.12.2017, ומשהנתבעים הודיעו כי אין בכוונתם לפנות את המבנה, הגישה ביום 13.11.2017 את התביעה הנוכחית לפינוי מושכר, בהתאם לתקנה 215ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"). הנתבעים טוענים כי השכירות הוארכה בהסכם מחייב בעל פה בינם לבין התובעת, ולפיכך הגישו ביום 17.10.2017 תביעה לאכיפת ההסכם נגד התובעת בתיק זה (ת"א 27208-10-17 הנ"ל). יצוין, כי לטענת התובעת התביעה לא הומצאה לה עד הגשת התביעה הנוכחית.

3.תחילה נקבע מועד ההוכחות בתביעה הנוכחית ליום 30.1.2018. התובעת הגישה בקשה להקדמת הדיון, בטענה כי קיומו של הדיון לאחר תום תקופת השכירות, לשיטתה, עלול להסב לה נזקים כבדים. לאחר שלא הוגשה תגובת הנתבעים על אף שהוגש אישור לפיו הבקשה נמסרה להם, נעתרתי לבקשה והקדמתי את הדיון ליום 18.12.2017. בהמשך, הגישו הנתבעים בקשה לביטול מועד הדיון, וטענו כי הבקשה להקדמת הדיון לא הומצאה להם (בקשה 4). בנוסף, הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב ההליך הנוכחי, עד להכרעה בתביעתם (בקשה 5).

4.ביום 10.12.2012 התקיים דיון בבקשות. בסיומו של הדיון החלטתי לדחות את מועד ההוכחות ליום 17.1.2018, המועד האחרון האפשרי לפי תקנה 215יא לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה לעיכוב ההליך הנוכחי עד להכרעה בתביעת הנתבעים נדחתה, ואף הוריתי על עיכוב התביעה שהגישו הנתבעים עד להכרעה בהליך הנוכחי. על החלטה זו הוגשה הבקשה לעיון חוזר שלפניי, בה נטען כי היא התקבלה בחוסר סמכות ובניגוד להלכות בדבר עיכוב הליכים.

5.אף מבלי להידרש לשאלה אם הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה (ראו, ע"א 3604/02 אוקון נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 2002)), הרי שדין הבקשה להידחות לגופה. מחוקק המשנה בחר לייחד פרוצדורה מזורזת לטיפול בתביעות לפינוי מושכר, ולצורך כך הותקן פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי. ברי, כי לא ניתן לסכל את בירור המחלוקת במנגנון המואץ שנקבע בחקיקה, על דרך הגשת תביעה מקבילה, בסדר דין רגיל, על ידי השוכר, גם אם התביעה המקבילה הוגשה קודם להגשת התביעה לפינוי מושכר. כמעט תמיד ניתן להעלות את טענות ההגנה של השוכר גם בדרך של הגשת תביעה, כגון לאכיפת הסכם שכירות (כבענייננו) או לסעד הצהרתי לפיו הסכם השכירות לא הופר. כלל לפיו הגשת תביעה על ידי השוכר תביא לעיכוב ההליך של תביעה לפינוי מושכר, יתמרץ שוכרים להקדים ולהגיש תביעה נגד המשכירים ועלול להביא לסיכול תכלית החקיקה, שנועדה להציע מסלול מהיר ויעיל לבירור תביעה לפינוי מושכר.

אכן, אין לשלול כי במקרים מסוימים יהיה מקום לעיכוב הליך של תביעה לפינוי מושכר עד להכרעה בהליך מקביל שננקט על ידי השוכר, אולם לאור האמור נראה כי בדרך כלל יש להעניק עדיפות לבירור המחלוקת בפרוצדורה הייחודית של תביעה לפינוי מושכר שנקבעה על ידי מחוקק המשנה. זאת, גם אם התביעה המקבילה הוגשה לפני התביעה לפינוי מושכר.

6.בענייננו, תביעת הנתבעים הינה תמונת ראי לתביעה הנוכחית. התובעת טוענת כי תקופת השכירות הסתיימה, ואילו הנתבעים טוענים כי הסכם השכירות הוארך. הכרעה באחת התביעות תכריע מאליה גם את האחרת. בנסיבות אלו, ולאור האמור לעיל, יש לברר את הטענות במסגרת התביעה לפינוי מושכר. העובדה שהנתבעים הקדימו להגיש את תביעתם אין בה, בנסיבות העניין, כדי להעלות או להוריד. גם העובדה שאין מדובר בפינוי דירה אלא בפינוי של נכס מסחרי אין בה כדי לשנות, שעה שהנתבעים לא ביקשו להעביר את ההליך לסדר דין רגיל (כפי שניתן לעשות לפי תקנה 214יב לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה על ענייננו בהתאם לתקנה 215יב לתקנות), ולא נטען, ובוודאי שלא בוסס, כי מדובר בתביעה מורכבת שלא ניתן לבררה בסדר דין מהיר.

7.לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.