תא"ח 28997-06-14 גד ואח' נ' אבדולה

בפני בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה לתביעה לפינוי מושכר, מיום 30.7.14.

בבקשה נטען כי כתב התביעה הומצא למבקשת ביחד עם הזמנה לדין לפיה עליה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים, קרי עד ליום 7.9.14 (בהתחשב בפגרה).

עוד נטען בבקשה כי החלטה מיום 22.7.14 אשר קבעה, בין היתר, כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים, כלל לא הומצאה לה, וזאת למרות שבהחלטה נקבע כי היא תמסר במסירה אישית.

בנוסף פירטה המבקשת את טענות ההגנה מפני התביעה, ובראשן טענת קיזוז, לפיה המשיבה 1 חבה לה כספים רבים עבור עבודתה בניקיון ביתה בשנים 2008-2013, כאשר קיזוז מעין זה בוצע בפועל בתקופות עבר.

בתגובה נטען כי ההחלטה מיום 22.7.14 נמסרה לנתבעת במסירה אישית באמצעות דואר שליחים ואישור מסירה חתום צורף לתגובה כנספח ג'. המבקשת לא מכחישה בתשובה לתגובה את חתימתה על אישור המסירה, אך טוענת כי לא מדובר במסירה אישית.

ההכרעה במחלוקת בין הצדדים בעניין דרך ביצוע ההמצאה של החלטה מיום 22.7.14 תוביל למסקנה האם עסקינן בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק או שמא משיקול דעת. סבורני כי אין צורך להכריע במחלוקת בדבר ההמצאה האמורה הואיל וגם אם מדובר בבקשה לביטול פסק דין מחמת שיקול דעת, הרי שיש לבטל את פסק הדין, בנסיבות העניין.

ההלכה הפסוקה קובעת כי בבקשה לביטול פסק דין, יש לבחון את המחדל לאי הגשת בקשת הרשות להתגונן וכן את סיכויי הגנתו של המבקש, כאשר הדגש הינו על הענין האחרון (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, עמ'371-372 והאסמכתאות שם).