תא"ח 2527-02-17 קול נ' בן עמי

בפניי תביעת התובעת להורות על פינוי וסילוק ידו של הנתבע מדירה הנמצאת ברחוב הנרי מור 11, בקרית אתא (להלן: "הדירה") המצויה בבעלות התובעת ואחותה ואשר הושכרה לנתבע ולאשתו החל מחודש 1/13.

הרקע העובדתי

1. ביום 25.12.12 נערך בין הצדדים הסכם שכירות עליו חתומים התובעת ואחותה מצד אחד, והנתבע ואשתו מצד שני, ולפיה הושכרה הדירה לנתבע ולאשתו לתקופה של שנה עם אופציה לשנה נוספת כאשר הוסכם כי דמי השכירות לשנה הראשונה יעמדו על סך של 4,600 ₪ ואילו לגבי תקופת האופציה, נרשם בסעיף 1.8 להסכם, כי על הצדדים להסכים עליהם כתנאי לקיום האופציה (להלן: "ההסכם הראשון" – נספח "ב" לכתב התביעה).

2. ביום 8.1.15, עם תום תקופת השכירות לפי ההסכם הראשון, נערך בין התובעת לבין הנתבע הסכם שכירות חדש וזאת לתקופה של שנתיים כאשר דמי השכירות המוסכמים, הועמדו על סך של 4,350 ₪, כאשר ניתן להיווכח כי בטיוטת ההסכם הודפס הסכום 4,400 ₪ אולם זה תוקן בכתב יד בנסיבות שאתייחס אליהן בהמשך (להלן: "הסכם השכירות השני" – נספח "ג" לכתב התביעה).

הסכם השכירות השני כולל אופציה לשנה נוספת דהיינו, מיום 8.1.17 ועד ליום 4.1.18 אולם גם בהסכם זה, כמו בהסכם הראשון, צוין כי על הצדדים להסכים על גובה דמי השכירות לתקופת האופציה, ומימושה מותנה בכך שהשוכר יפקיד, חודשיים לפני תום תקופת השכירות המקורית, המחאות לתשלום דמי השכירות לתקופת האופציה.

3. בנוסף להסכם השכירות השני, נחתם על ידי התובעת והנתבע נספח להסכם השכירות אשר נחזה, על פי האמור בראשיתו להיות נספח להסכם השכירות הראשון דווקא, אולם לאור התיקונים שנערכו בו, ניתן להבין כי הוא נספח להסכם השכירות השני, שכן בסעיף 3 תוקן בכתב יד כי השכירות הינה לשנתיים מיום 8.1.15 עד ליום 8.1.17 (תקופה התואמת את תקופת ההסכם השני), ובסעיף 4 תוקנו דמי השכירות לסך של 4,350 ₪. (להלן: "הנספח להסכם" – נספח "ד" לתצהיר התובעת).

הנספח להסכם הוא העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים, שכן הנספח כולל את סעיף 4 הקובע כי כנגד הפחתת דמי השכירות לסך של 4,350 ש"ח, השוכר מוותר מראש על כל טענה ו/או דרישה לתיקון של תקלה ו/או כל פגם במושכר אשר באחריות המשכיר ועוד הוסף בכתב יד בהמשך לאותו הסעיף "+ תיקון שמש ומזגן סלון של המשכיר" . (כך במקור, כאשר אין מחלוקת כי הכוונה לתיקון דוד שמש ומזגן – פ.ל.)

4. אין מחלוקת כי דמי השכירות עבור תקופת השכירות עד לחודש 12/16, שולמו כסדרם (דהיינו שולמו דמי שכירות ל-4 שנים למעט החודש האחרון).

מאז חודש 1/17 לא שילם הנתבע דמי שכירות, ורק לאחר הדיון הראשון שהתקיים ביום 6.4.17, ובעקבות הוראתי וכתנאי לבירור טענות הנתבע, החל להפקיד תשלומים לקופת בית המשפט להבטחת תשלום דמי שכירות ככל שטענותיו ידחו, וזאת בסך של 4,350 ₪ לכל חודש, על בסיס שכה"ד שהיה מוסכם עד לחודש 1/17. אמנם חלו עיכובים בביצוע ההפקדות והנתבע ביקש וקיבל (למורת רוח התובעת) ארכות לביצוען, אולם עד לחודש זה הופקדו סכומים אשר יש בהם להבטיח "דמי שימוש" בסך של 4,350 ₪ לחודש.