תא"ח 24750-09-14 נסיה ואח' נ' כהן

1.התובעים הינם אנשים פרטיים וחברה פרטית, אשר התאגדו כקבוצת לרכישת המגרש המצוי ברח' ז'בוטינסקי 104, רמת גן, הידוע כחלקה 92 בגוש 6125 (להלן "המקרקעין").

ביום 18.3.12 נחתם הסכם לרכישת המקרקעין בין נאמן התובעים לבין הבעלים הרשום של המקרקעין.

על המקרקעין בנויים חנות ומחסן (להלן: "המושכר").

הנתבע מחזיק במושכר משנת 2006 , וזאת מכוח הסכמי שכירות בינו לבין הבעלים הרשום של המקרקעין.

2.ביום 9.9.14 הגישו התובעים כנגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר.

ביום 19.10.14 הגיש הנתבע כתב הגנה בו ציין כי "... מבלי לפגוע ו/או לגרוע מטענות הנתבע ו/או מכל סעד, דרישה או תביעה שיש ו/או שתהיינה לו כנגד הבעלים ו/או כנגד התובעים וכבר בפתח הדברים יצוין, כי הנתבע מסכים לפנות הנכס, וזאת בתוך 30 יום מיום מתן החלטת כב' ביהמ"ש בעניין וקביעת הגורם המוסמך לקבל החזקה בו" (סעיף 5 לכתב ההגנה).

3.ביום 26.10.14 הגישו התובעים "בקשה למתן פס"ד המורה על המשיב לפנות את המושכר". התובעים טוענים כי למקרא כתב ההגנה עולה, כי אין עוד צורך בבירור ההליך וזאת בשל הסכמתו של הנתבע לפנות את המושכר. אשר על כן מבקשים התובעים כי יינתן פסק דין המורה על פינויו לאלתר של הנתבע ומי מטעמו מן המושכר.

בסיום בקשתם מבקשים התובעים לחייב את הנתבע בהוצאות שנגרמו להם, וזאת בשים לב לכך שעוד בחודש יולי 2013 דרשו את פינוי המושכר אולם הנתבע לא עשה כן, תוך שהוא מותיר את התובעים "מול עובדה מוגמרת והיא כי רק בהגשת תובענה הוא יפנה את המושכר" (סעיף 7 לבקשה).