תא"ח 2101-02-16 אבו מוך נ' חשאן

1.התביעה היא לפינוי מושכר.

בתביעה טוען התובע כי לפי הסכם שכירות מיום 1/11/12 השכיר לנתבע שטח של 5000 מ"ר לצורך הקמת גן ארועים, וכי הנתבע התחייב לשלם לו דמי שכירות שנתיים, בסכום של 16,000₪ ומע"מ. לטענת התובע, הנתבע לא שילם את דמי השכירות לשנת השכירות הראשונה ואילו עבור שנת השכירות השניה, מסר שיקים בסכום כולל של 14,000 ₪ אך אלה לא נפרעו. התובע טוען כי גם עבור שנת השכירות אשר מתחילה ביום 1/11/15, לא שילם הנתבע את דמי השכירות. התובע טוען גם כי הנתבע לא משלם את תשלומי הארנונה החשמל והמים, וכי בכל אלה הפר את הסכם השכירות שנחתם עמו ויש להורות על פינויו מהנכס באופן מיידי.

2.הנתבע אינו מכחיש ששכר את הנכס וכי הוא מנהל עליו גן ארועים (סעיף 1 לסיכומי נתבע). יחד עם זאת, הוא טוען כי ההסכם שעליו נשען התובע בוטל ובמקומו נחתם הסכם אחר, בשנת 2014. הנתבע טען גם כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר והתובע לא צירף אישור להיותו הבעלים של הנכס. בנוסף, הנתבע טען כי פנה פעמים רבות לתובע על מנת לשלם לו את דמי השכירות אך התובע סירב לקבל את הכסף.

3.אני דוחה את טענת הנתבע, כאילו יש לדחות את התביעה על הסף מאחר והתובע לא הוכיח כי הוא בעלים של הנכס.

ראשית, משום שעל פי נסח הרישום התובע הוא בעלים של 316/3200 חלקים בנכס.

שנית, משום שהנתבע חתם עם התובע על הסכם שכירות שלפיו השכיר לו התובע את הנכס. למעשה, לפי טענת הנתבע הוא חתם עם התובע על יותר מהסכם שכירות אחד, ביחס לאותו נכס. מכיוון שכך, מנוע הנתבע מלטעון שהתובע לא רשאי היה להשכיר לו את הנכס או כי יש לדחות את התביעה, שנשענת על הסכם השכירות, מאחר שלתובע אין זכות בנכס.

4.אשר לטענת הנתבע, כאילו ההסכם שעליו נשענת התביעה, הסכם מיום 1/11/12, בוטל ובמקומו נחתם בין הצדדים הסכם אחר ביום 1/11/14 – אני דוחה טענה זו, משום שאינני מאמינה לעדות הנתבע.

5. עדות הנתבע הותירה רושם שלילי מאוד, והיתה מרובת סתירות והתחמקויות. רושם זה מקורו הן באופן שבו התנהג על דוכן העדים, שרק חלקו יכול היה לקבל ביטוי בפרוטוקול (למשל, בעמ' 14 ש' 17, עמ' 16 ש' 18, עמ' 19 ש' 27-30, עמ'24 ש' 5-7), והן בסתירות שנמצאו בעדותו. הנתבע גם לא הציג את ההסכם המקורי שעליו, כביכול, חתמו הצדדים בשנת 2014. ההסכם שהציג הנתבע היה צילום בלבד ועליו מופיעות חתימות הצדדים רק בעמוד האחרון והן מצולמות ואינן מקוריות.

6.ההסכם המצולם שהציג הנתבע מעלה תמיהות כה רבות, עד כי עצם הצגתו והטענה כי מדובר בהסכם תקף, מערערת מאוד את מהימנות הנתבע בכלל , ואת טענתו לפיה מדובר בהסכם שאכן נחתם בין הצדדים, בפרט:

א.החתימות המצולמות על גבי העמוד האחרון להסכם משנת 2014, זהות לחלוטין לאלה שמופיעות על גבי ההסכם משנת 2012. מדובר בזהות מוחלטת, גם בצורת החתימות וגם במיקומן על גבי העמוד. זהות כה מושלמת זו מעוררת לכשעצמה את החשד שהדף האחרון בהסכם משנת 2014 אינו אלא עותק מצולם של העמוד האחרון בהסכם מיום 2012, ממש כפי שטען התובע.

ב.הנתבע לא הציג את ההסכם המקורי לשנת 2014. עובדה זו מערערת מאוד את אמינות גרסת הנתבע ומחזקת את הטענה של התובע לפיה ההסכם שהציג הנתבע משנת 2014 מזויף וכי הנתבע צירף אליו את צילום העמוד האחרון של ההסכם משנת 2012.

ג.אף שבהסכם שנעשה, כביכול, בשנת 2014, צוינה תקופת השכירות בסעיף 8 ככזו שמתחילה ביום 1/11/14 ומסתיימת ביום 1/11/2024, ומדובר אפוא ב- 10 שנות שכירות, לשונו של סעיף 8 נותרה כפי שהייתה בהסכם משנת 2012 ונרשם בו: "המשכיר משכיר את המושכר לשוכר לתקופה של חמש שנים...". העובדה שלשון הסעיף נותרה ככזו שמגדירה את תקופת השכירות לחמש שנים, כפי שהיה בהסכם משנת 2012, מתיישבת היטב עם טענת התובע לפיה מדובר בהסכם מזויף. ניסיונו של הנתבע להסביר את הסתירה, כביכול, בין המילים המציינות 5 שנות שכירות, לבין הספרות המתארות תקופה של 10 שנים, רק מערער עוד את מהימנות הנתבע כשהשיב: "אני אומר שזה עשר שנים זה חמש וחמש אופציה אז זה עשר" (עמ' 15 שו' 11-13). תשובה זו אינה מתיישבת עם העובדה שלכאורה ועל פי לשון ההסכם משנת 2014, לאחר שתסתיים תקופת השכירות בשנת 2014 יש לנתבע חמש שנים נוספות כאופציה, וסך כל התקופה מגיעה לכן ל- 15 שנים ולא ל- 10 שנים.