תא"ח 15496-11-14

בקשה לקיום דיון בבקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה, במסגרתו תיחקר המצהירה מטעם המשיבה.

לטענת המבקשת, נוכח דרישתה לחקור את המצהירה במסגרת תגובתה לבקשה לתיקון כתב התביעה, לא היה מקום כי בית המשפט ייתן החלטתו ללא דיון וללא שניתנה לה אפשרות לחקור את המצהירה.

המבקשת מסתמכת על סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 וכן על הפסיקה שקבעה כי סעיף זה חל אף בהליכי ביניים ולא רק במסגרת בירור ההליך העיקרי.

המבקשת מביאה בבקשתה ציטוט מתוך רע"א 2453/98 קירשנר נ. סבנטין תעשיות אופנה (1988) בע"מ (להלן: "עניין קירשנר"), אולם עיון בהחלטה זו מראה כי אין היא תומכת בבקשת המבקשת ואילו הובאה הפסקה המצוטטת במלואה, היו הדברים ברורים.

המשפט שקודם לציטוט המובא על ידי המבקשת הוא:

"כמו במקרה ההוא – גם במקרה שלפנינו גרסאות בעלי הדין מכחישות זו את זו ומן הראוי לאפשר להם לקיים חקירה קצרה על התצהירים, במגבלות שצוינו באותו עניין.".

ייאמר כי בעניין קירשנר, מדובר היה בבקשה לסעד זמני בה ניתנה החלטה ללא מתן אפשרות לצדדים לחקור זה את זה למרות שגרסאותיהם הכחישו זו את זו.

שונה הדבר בענייננו. המבקשת היא שהצביעה על כך שהמשיבה איננה הבעלים של הנכס נושא הליך זה וכן על כך שההליך של פינוי מושכר אינו ההליך הראוי והנכון משום שהמבקשת איננה שוכרת של הנכס. אילו בדיוק הנושאים עליהם הצהירה המצהירה בתצהיר התמיכה בבקשה לתיקון כתב התביעה, אשר מקורה בבקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף בדיוק מטעמים אלה. על כן, לא רק שאין מדובר בגרסאות של הצדדים המכחישות זו את זו, אלא שיש הסכמה מלאה בין הצדדים בנוגע לעובדות עליהן הצהירה המצהירה. מדוע אם כן תרצה המבקשת לחקור את המצהירה על תצהירה?

נראה אם כן, כי הפסיקה איננה תומכת בזכותו של צד לדרוש חקירת המצהיר בכל הליך ביניים, אלא רק מקום בו קיימות גרסאות המכחישות זו את זו וראויות לבירור ומשזה אינו המצב בענייננו, אין תכלית לחקירה למעט הארכת הדיון שלא לצורך.