תא"ח 14439-08-13 שימשילשווילי ואח' נ' שמואליאן

לפניי תביעה לסילוק יד של הנתבע מבית עסק מוגן, על פי חוק הגנת הדייר, תשכ"ה-1965

מבוא

1. התובעות הן בעלות מכוח ירושה של החנות הנמצאת בקומת הקרקע בבניין ברחוב בן יהודה 7 בירושלים (להלן: "החנות"). מדובר בבית עסק שהושכר לנתבע בדמי מפתח ע"י הבעלים המקוריים ב 16/2/1975 למכירת דברי הלבשה ובמרוצת השנים שונה לייעודה כיום- מכירת הנעלה.

2. בשנת 2012 ביקש הנתבע את רשות התובעות, באמצעות נציגן עו"ד עליאש, לבצע שינויים ושיפוצים בחנות, ב"כ התובעות ביקש לקבל תמורה למתן הסכמה, הצדדים ניהלו סוג של מו"מ שלא צלח ובתחילת שנת 2013 ביצע הנתבע שיפוצים, ביניהם הרחבת קומת הגלריה בחנות, החלפת חלונות הראווה, הדבקת ריצוף על הקיים והחלפת מערכת החשמל.

3. לטענת התובעות, משנעשו השינויים בחנות ללא הסכמתן, הדבר מהווה פגיעה בזכותן הקניינית תוך הפרה יסודית של חוזה השכירות אשר מזכה אותן בסעד של פינוי הנתבע מהמושכר.

4. לטענת הנתבע, תנאי הסכם השכירות ודמי המפתח הגבוהים ששילם כללו בתוכם את זכותו לבנות גלריה בכל שטח החנות, זכות שמימש לאחר עשרות שנים, כאשר במהלך שנים אלו שילם דמי שכירות כאילו כבר הגדיל את שטח הגלריה (תוספת של 25%, ס' 12 להסכם), חלון הראווה הוחלף כאשר בכניסתו לחנות רק תיקן אותו והסכמה עקרונית להחלפה כזו מצויה בהסכם, הניסיון לדרוש פיצוי נעשה בחוסר תום לב, התובעות קיבלו פיצוי בעת ששינה מטרת החנות בהסכמת בא כוחן.

5. לטענת הנתבע השיפוצים שערך הם במסגרת המותר בהסכם, החלפת מע' החשמל ככל שאינה פוגעת במבנה אינה זקוקה הסכמה, ועו"ד עליאש הצהיר על כך בכתב, לא הותקנו מזגנים בניגוד לנטען, עו"ד עליאש לא ביקר בתוך החנות ולא הובאה כל חוות דעת הנוגעת לשיפוצים שערך, לרבות הריצוף האם ניתן להסירו, במידה ויידרש לכך, אם לאו.

6. לחילופין ביקש הנתבע שיינתן לו סעד מן הצדק בהתאם לסעיף 123 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב, התשל"ב- 1972] (להלן: "החוק"), מכיוון שאם ייקבע שהתנהגותו מהווה הפרה, הרי שזו הפרה ראשונה, מינורית וחד פעמית, השיפוצים לא פגעו בחנות, נהפוך הוא, פינויו בגילו המתקדם יביא לאובדן פרנסתו ושבירת מטה לחמו ושל שני העובדים המועסקים בחנות.

    

   הראיות

7. מטעם התובעות העיד בא כוחן, עו"ד משה עליאש שהיה נציג התובעות משנות ה-70 ואיש השיחה הבלעדי מול הנתבע. הוא הציג תמונות של חזית החנות כיום, לעומת תמונה של חזית חנות סמוכה ("פנינת ירושלים"), שאגב אף היא בבעלות התובעות, ואשר לטענתו דומה לחזית החנות שבענייננו לפני השיפוצים.