תא"ח 13857-09-14 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מטרי ואח'

1.בפני בקשת הנתבעים להורות על העברת התובענה שהוגשה כתביעה לפינוי מושכר שפרטיו כמפורט בתביעה (להלן: "הנכס"), לבירור בפסים של תובענה רגילה בהתאם לתקנה 214 יב' ו- 215 יב' (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד (להלן: "התקנות").

2.לטענת הנתבעים, אין המדובר בפלישה טרייה לנכס וגם לשיטת התובעת הוסכם כי בכפוף לשיפוץשערכו בנכס יוכלו להתגורר בו לפחות עד עד 2.5.16 ללא צורך בתשלום שכ"ד. לטענת הנתבעים, המחלוקת היא ביחס לתנאי ההסכם ,כשלטענתם, סוכם על מחיר רכישת הנכס ועל קיזוז סכום ,ככל שיוותר לאחר 30 חודשי השכירות, ממחיר הרכישה.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי אין בטענות הנתבעים כדי להצדיק העברה להליך רגיל. התובעת הדגישה כי הסכמתה לכך שהנתבעים יחזיקו במושכר הייתה רק אם הנתבעים היו מקבלים על עצמם את הסכם השכירות לרבות ההתחייבות לפנות את הנכס בתום אותו מועד.

דיון:

3.        בהתאם לתקנה 215 יב' (א) לתקנות הקובעת, כי הוראות תקנות 214 יב' עד 214 טז' יחולו בהתאמה גם על תובענה לפינוי מושכר, הוסמך בית המשפט להעביר תביעה מהליך של פינוי מושכר להליך של סדר דין רגיל. בהתאם לתקנה 214 יב, בית המשפט יפעיל סמכות זו, אם ראה כי התביעה אינה מתאימה להתברר בהליך זה. כן נקבע בתקנות כי בעת בדיקת סדר הדין הראוי בו תתברר התביעה, על בית המשפט להביא בחשבון את מורכבות העובדות, הראיות והשאלות שבדין, מספר בעלי הדין, התועלת שבניהול תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי אל מול החשש שבירורן יסרבל או יאריך את הדיון, וכן את היקף העדויות או חוות הדעת שיידרשו, השפעת התביעה על הציבור וחשיבות הכרעה מהירה בתביעה בשל מיהותה ומיהות בעלי הדין.

4.            פרק טז 4 לתקנות העוסק בפרוצדורה של פינוי מושכר, הוסף לתקנות מתוך מטרה להקים הליך מזורז למניעת תופעה, על פיה שוכרי דירות נמנעים מלפנות דירות ומנצלים את הדין האוסר על עשיית דין עצמי החל על המשכירים (ראה בדברי ההסבר מתוך דו"ח הועדה לבחינת דרכי ייעול ההליכים המשפטיים בראשות כב' השופטת רונן).   במסגרת הליך מהיר זה מתבררת התביעה במסגרת דיון אחד בלבד, ללא אפשרות לקיים הליכים מקדמיים. ההליך המהיר נובע מכך שהסוגיות המתעוררות בתביעה לפינוי מושכר הינן בד"כ פשוטות: תוקף הסכם השכירות, הפרתו וכיוב'.

5.        לאחר בחינת כתבי טענות הצדדים ביחס להתאמת התביעה להליך, שוכנעתי כי התביעה אינה מתאימה לבירור בהליך מהיר. אין המדובר בנסיבות פשוטות של בעל דירה ושוכר דירה החתומים על הסכם שכירות אשר יש לברר רק אם הופר, אם לאו. התובעת הודתה כי הנתבעת 2 חתמה על הסכם השכירות. לפיכך, מכוח הסכם זה, גם לגישת התובעת לכאורה, יש לנתבעת 2 לפחות, זכות להחזיק במושכר עד תום התקופה של 30 חודשים, ללא תשלום דמי שכירות. לפיכך אין כל דחיפות בבירור התביעה בהליך מהיר כנגדה.

מאידך ביחס לנתבע 1 אין בפני כל הסכם חתום המשקף את הסכמות הצדדים ובין הצדדים מחלוקת עובדתית לגבי הסכמותיהם בעניין השכירות. יתכן שהתביעה כנגד הנתבע 1 תתקבל שכן, מחד לא חתם על הסכם השכירות ומאידך לא מצאתי טענה כי הוסכם כבר עתה על מכירת הנכס (ואף ברי כי עסקת מכר במקרקעין טעונה מסמך בכתב).יחד עם זאת, בשלב זה המדובר במחלוקת עובדתית לגבי ההסכמות ביחס לשכירות, הסכמות אשר יכלו להתגבש גם בע"פ ויש צורך לשמוע עדים ולבחון ראיות שעשויות להיות מורכבות, כשמאידך, ממלא לנתבעת 2 קיימת לכאורה זכות להחזיק בנכס לעוד תקופה ממושכת. בנסיבות אלו לא מצאתי כי מן הראוי להגביל את הצדדים במקרה זה לדיון בהליך מהיר. במסגרת הדיון בתביעה, יצטרך בית המשפט לבחון שאלות עובדתיות, אשר יש בהן כדי להקים צורך בקיום הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים, ייתכן שאף שאלונים ואף לשמוע עדים.

6.        לאור כל האמור, ומבלי להביע עמדה לעניין סיכויי הצלחת הגנת הנתבעים שוכנעתי כי התביעה אינה מתאימה לבירור בהליך מהיר של תביעה לפינוי מושכר.

לאור האמור, אני מורה על העברת התביעה לבירור בהליך רגיל.

במועד שנקבע תתקיים ישיבת קדם משפט ראשונה

           למרות קבלת הבקשה, אינני רואה מקום בנסיבות העניין להורות על פסיקת הוצאות והן יובאו בחשבון בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.