תא"ח 11492-02-16 סמנה ואח' נ' הירשהורן ואח'

התקיים היום בפני דיון בתביעת פינוי אשר הוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעים בהתאם לפרק טז (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

עולה מכתבי הטענות כי הנתבעת הפרה את ההסכם באי תשלום דמי שכירות מזה מספר חודשים.

הוצגו בפני בית המשפט אסמכתאות לכך שחזרו ארבעה שטרות אשר ניתנו בגין תשלום דמי שכירות בגין חודשים ינבואר פברואר מרץ ואפריל 2016.

הנתבעת בחקירתה אישרה כי היא אינה משלמת את דמי השכירות (בעמ' 7 לפרוטוקול שורה 3).

יצוין כי מדובר בנסיבות מצערות שבהן הנתבע 2 עזב את ביתו ונסע מחוץ לתחומי המדינה. לטענת הנתבעת 1 בשל המצב אליה נקלעה בהינתן כי נותרה לבד עם ביתה, נקלעה לקשים כלכליים.

הנתבעת טענה כי הנתבע מסר לה כי העביר תשלום בגין דמי שכירות לתובעים.

התובעים הכחישו טענה זו בחקירתם (בשורה 18, עמ' 5 לפרוטוקול).

לנתבעת אין כל אסמכתא לכך שהנתבע העביר תשלום בגין דמי שכירות לתובעים. הנתבעת העידה : ש. יש לך אישור על העברת הכספים

ת. אין לי קשר איתו, אין לו טלפון כרגע. אין דרך לתקשר איתו.

בא כח הנתבעת עתר לכך שהתובעים יסתפקו בערבת הבנקאית אשר ניתנה במסגרת ההסכם. איני מקבלת טענה זו. הוכח כי הנתבעת הפרה את ההסכם. בקשת התובעים להותיר בידיהם את הערבות הבנקאית עומדת בקנה אחד עם הזכות החוזית שהוקנתה לתובעים על פי ההסכם להבטחת התחייבויות השוכרים (ר' סעיף 15 להסכם), לרבות עם פינוי המשכר .

אשר על כן , הוכחה עילת פינוי. לא הוכח כי הועברו כספים על חשבון החוב על ידי הנתבע לידי התובעים כאשר בהקשר זה הנטל הוא על הטוען לפרעון החוב. התרשמתי כי יש לקבל את גרסת התובעים אשר לא נסתרה בחקירה נגדית בהקשר זה, וזאת בהינתן כי לא הוצגה כל א

סמכתא מהעבר האחר