תא"ח 11489-03-17 אביב נ' רמון

בחנתי את טענות הצדדים ונחה דעתי כי אין מקום להורות על עיכוב הליכים נוסף והשבת המצב לקדמותו.

אין לו לנתבע אלא להלין על עצמו על שהביא עצמו באשמתו למצב הנוכחי: בית המשפט אפשר לנתבע להפקיד ערובה כתנאי לעיכוב הליכי הפינוי. החלטה זו ניתנה לפני שבועיים ימים אך הנתבע לא עשה דבר. בייחוד כאשר מדובר בפסק דין לפינוי שמשמעותו בוודאי נהירה לנתבע, היה עליו להזדרז ולהפקיד את הערובה. טענותיו כי לא קיבל שוברים וכיוצא באלו, הינה טענה מתחכמת ומיתממת, שכן הנתבע יכול היה לסור לבית המשפט ולבצע את ההפקדה בקופת בית המשפט, מיד לאחר מתן ההחלטה. הנתבע מיוצג וחזקה על בא כוחו כי ידע להנחות את מרשו מה לעשות. (אגב, לא היה כל צורך בהוראה אופרטיבית נוספת של בית המשפט כי ביצוע פסק הדין אינו מעוכב ונראה כי התובע נתפס לכלל טעות כשסבר כי ההליכים מעוכבים גם אם לא מופקדת ערובה. די בכך שבית המשפט הורה כי העיכוב יהא "בכפוף ל..." כדי שכל בר בי רב יבין כי באין הפקדה אין עיכוב של פסק הדין).

מאחר והערובה לא הופקדה, גם לא עד מתן החלטה זו, אין מקום ליתן ארכה נוספת. באיזון בין זכויות הצדדים יש להעדיף את זכותו של התובע, שהינו בעלים של הדירה. לנתבע אין זכות קנויה להחזיק בדירה ולא לשלם שכר דירה. תשלום דמי השכירות הוא מעיקרי החוזה, וכשאלו לא משולמים מאבד השוכר את הזכות להחזיק בדירה.

ואכן, התובע צירף לתגובתו מסרון וואטסאפ מיום 24.5.17 בו כותב הנתבע כי אם יאשרו לו להשאר בדירה עד 12.6 ישלם עד לתאריך זה 11,000 ₪ במזומן, וכי תוך 48 שעות יודיע על תאריכי סגירת החוב. לא יכולה, איפוא, להיות מחלוקת כי הנתבע הפר את ההסכם, לא שילם שכר דירה כמוסכם, כי הוא מודה בחובו וכי ממילא התכוון לעזוב את הדירה מוקדם יותר. אילו היה ממש בטענות הנתבע, ואם היה נוהג בתום לב, הרי שיכול היה להפקיד את הסך האמור לידי התובע, או, למצער בקופת בית המשפט זה מכבר. משלא עשה כן, אין מקום לאפשר לו לגרור רגליים למשך תקופה נוספת.

לכן, מאחר והערובה לא הופקדה, ולאור הודאתו של הנתבע בחובו, הרי שאין מקום להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר את החזקה לנתבע במושכר. בשקלול זכויות הצדדים ובמצב הנוכחי, בו נראה כי האמון בין הצדדים אבד, ולאור ההפרה של הנתבע את ההסכם ולאור העובדה כי לא קיים את החלטת בית המשפט דין טענותיו להדחות.

בשולי הדברים יצויין תקופת השכירות המוסכמת אמורה ממילא להסתיים ביום 31.8.17, וגם אם היה בית המשפט מבטל את פסק הדין, היה נקבע מועד בירורו של התיק העיקרי לאחר סיום תקופת השכירות הקבועה בהסכם, ומכאן שלא היה כבר כל טעם בבירור התביעה.

לאור האמור לעיל, בקשת הנתבע נדחית.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.