תא"ח 11247-05-16 (קיסר) רבינוביץ נ' טקץ

1.ביום 4.5.16 הגישה התובעת תביעה לפינוי מושכר, לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בקליפת אגוז יצויין, כי התובעת טענה בכתב התביעה שהיא הבעלים של דירת מגורים אותה שכר הנתבע מאז שנת 2009, וכי החל מחודש יוני 2015 סירב הנתבע לחדש את הסכם השכירות, סירב לשלם דמי שכירות (לרבות הפרשים המתחייבים מעליית מחירים), וסירב לאפשר לתובעת לשפץ את הדירה.

2.ביום 26.6.16 ביקשה התובעת מתן פסק דין בהעדר כתב הגנה.

3.ביום 13.7.16, ולאחר שהתובע הגישה תצהיר התומך בטענותיה, ניתן פסק דין שחייב את הנתבע לפנות את הדירה.

4.ביום 7.9.16 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה, בה התייחס הנתבע לטענות התובעת בכתב התביעה והכחיש אותם, נטען כי ביום 1.5.16 הודיע הנתבע לתובעת שפינה את הדירה.

5.ביום 11.9.16 ניתנה החלטה המורה לתובעת להגיב לבקשה עד ליום 29.9.16 (החלטה זו נצפתה עוד באותו עוד באתר "נט המשפט" כעולה מרישומי התיק).

ביום 1.10.16, ובהעדר תגובה מטעם התובעת, הוריתי על ביטול פסק הדין, וביקשתי מהתובעת להסביר מדוע אין מקום לסלק את התביעה לאור העובדה שהנתבע פינה את הדירה.

6.ביום 5.10.16 הגישה התובעת שתי בקשות – האחת להשארת פסק הדין מיום 13.7.16 על כנו, והשניה תגובה לבקשה לביטול פסק הדין.

התובעת טענה כי ניסתה ביום 29.9.16 להגיש תגובה לבקשה לביטול פסק הדין, אלא שהדבר לא עלה בידה לאחר שמערכת נט המשפט "קרסה" באותו יום. עוד נטען כי הנתבע מסר לתובעת חזקה בדירה רק ביום 29.9.16, עת העביר באותו יום את המפתח לדירה. התובעת טענה שיש צורך בהשארת פסק הדין על כנו, נוכח חשש שמא הנתבע יעשה בעתיד דין לעצמו וינסה לתפוס חזקה בדירה.

הנתבע הגיב לבקשת התובעת להשארת פסק הדין על כנו, ובמסגרת זו מסר כי אכן השאיר את מפתח הדירה ברשותו עד 29.9.16, בכדי להבטיח שיושבו לו דמי שכירות ששולמו בכפל, כאשר לבסוף החליט להעביר את המפתח ולנהל הליך משפטי ביחס לטענותיו לחוב כספי המוטל על התובעת כלפיו.