ת"ת 8509-07-15 טויל נ' סקר

בתיק זה חוייב המבקש בתשלום הוצאות בסך 850 ₪, לאחר שלא התייצב לדיון בבקשותיו (התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד) ביום 17/2/16, ללא הגשת בקשה מתאימה מראש. נקבע בנוכחות ב"כ הצדדים כי דיון נוסף יתקיים ביום 20/4/16 בתנאי שהמבקש יוכיח תשלום ההוצאות עד ליום 20/3/16 (פרוטוקול מיום 17/2/16).

לאחר שהמבקש לא שילם את ההוצאות במועד שנקבע, נדחו בקשותיו, והדיון בוטל.

ביום 1/6/16 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 28/3/16, וטען כי שילם את ההוצאות לחברו ביום 4/4/16 במשלוח המחאה לחברו. לבקשה לא צורף תצהיר אלא מכתב ב"כ המבקש מיום 4/4/16 לב"כ המשיב, לו צורפה המחאה לז.פ. 15/4/16.

ב"כ המשיב התנגד לבקשה, פירט את השתלשלות העניינים, שהביאה למתן ההחלטה מיום 17/2/16, הדגיש כי המועד, שנקבע, חלף ללא שהמבקש ביקש ארכה לביצוע ההחלטה, כי הבקשה הוגשה באיחור של יותר מחודשיים, ובמיוחד הכחיש קבלת המכתב והצ'ק. ב"כ המשיב טען כי זלזול המבקש בהליך מחייב דחיית בקשתו.

המבקש הגיש תגובה לתגובה, פירט כי העדרות המבקש כמו בקשותיו לפני הדיון האחרון נבעו ממצבו הרפואי הקשה, וצירף מסמכים רפואיים (נספח נ/1 לתגובה לתגובה).

ב"כ המבקש צירף אסמכתא למשלוח הצ'ק בדואר רשום ביום 8/4/16, ואסמכתא לכך שהמכתב הוחזר מהדואר ביום 26/5/16 מסיבת "לא נדרש" (נספחים נ/2). אז, טוען ב"כ המבקש פנה עובד משרדו טלפונית לב"כ המשיב, אימת את המען ושלח את הצ'ק שוב בדואר רשום ביום 9/6/16 ודבר הדואר נמסר ביום 20/6/16 (נ/3). תצהיר העובד, מר טוני פארס צורף לתגובה לתגובה (נ/4). כל הטענות הללו לא נזכרו בבקשת המבקש מיום 1/6/16.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, ומאחר וכבר נקבע כי עדיף בירור טענות המבקש לגופן למצער בערכאה הראשונה, וכי על מחדלים דיוניים ניתן לפצות בהוצאות, אני קובעת שוב, כי בהנחה כי הצ'ק ע"ס 850 ₪ נפרע עד עתה, הרי שבהפקדת סכום נוסף של 1,000 ₪ תבוטל החלטת מיום 28/3/16 ויתקיים דיון בבקשות המבקש, אליו יחוייב להתייצב.

"... מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל.

אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן.

במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438 (1983)).