ת"ת 8163-11-14 לנגסם תעשיות בע"מ נ' פרח

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן בהעדרו של המבקש, לאחר שהלה נמנע מהגשת סיכומיו בהתנגדות שהוגשה על ידו.

ראוי להקדים ולהבהיר כי התובעת פתחה בהליכים לביצוע תובענה על סכום קצוב כנגד הנתבע כבר בחודש יוני 2014. בשלהי חודש אוקטובר הגיש הנתבע התנגדותו (לגביה ארחיב הדיבור בהמשך) ובעקבות הגשת התנגדותו נפתח התיק שלפניי. ההתנגדות נקבעה לדיון, לפי אילוצי ביהמ"ש, ליום 17/6/15, ובמצב זה הגיש ב"כ התובעת בקשה לבטל את הדיון ולהורות על הגשת סיכומים בכתב בבקשה, תוך ויתור על זכותו לחקור את המצהיר בחקירה נגדית, והכל – כך נראה - במטרה לקצר בירורה.

בהתאמה, ולבקשת ב"כ התובעת הורה ביהמ"ש על ביטול הדיון בהתנגדות והורה לצדדים להגיש סיכומיהם, כך שסיכומי מבקש ההתנגדות אמורים היו להיות מוגשים תחילה, עד יום 15/12/14, וסיכומי המשיבה לאחר מכן. משלא הוגשו סיכומים מטעם המבקש –ניתן ביום 30/12/14 פס"ד הדוחה את ההתנגדות ומורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל – הוא פסה"ד נושא הבקשה שלפניי.

המבקש טוען כי שגגה נפלה ברישום מועדי הגשת הסיכומים ברישומי בא כוחו, הנובעת מכך שבהחלטה צוין כי "המבקש" יגיש סיכומיו ראשון, וזו ניתנה על גבי בקשת התובעת לבטל הדיון וליתן צו לסיכומים. לשיטתו, בגין אי הבנה זו סבר כי על התובע להקדים ולהגיש את סיכומיו. עוד טען כי ההחלטה המורה על הגשת סיכומים בכתב ניתנה בעקבות הודעה שהוגשה באופן חד צדדי על ידי התובעת, והמתיימרת להיות הודעה על הסדר דיוני, שלא נערך מעולם, וכי על כן שגה בהבנת הדברים. לטענתו נודע לו אודות פסה"ד רק ביום 11/1/15.

לגופו של עניין הסתפק המבקש באמירה סתמית ולפיה סיכויי ההגנה של המבקש טובים הם, ועל כן ראוי לפתוח לפניו את דלתות ביהמ"ש ולאפשר לו להגיש את סיכומיו.

התובעת ביקשה לדחות את הבקשה ולהותיר את פסה"ד על כנו. לשיטתה, לא זו בלבד שמדובר במחדל הנעוץ בבעל הדין עצמו, ואשר אין לו להלין בעניינו אלא על עצמו (או על בא כוחו, שלצורך הדיון בסוגיה זו כמוהו כבעל הדין עצמו), אלא שממילא לא הראה הנתבע כי בפיו הגנה ראויה כנגד התובענה דנן. בהקשר זה מפנה התובעת להתנגדות גופה ומבקשת להבהיר כי טענות המבקש במסגרת ההתנגדות הנן טענות סתמיות וכלליות, שאין בהן כל הכחשה קונקרטית בין לעצם קבלת הסחורה המתוארת בהזמנה החתומה לכאורה על ידי הנתבע ואשר צורפה לכתב התביעה, בין לכמות הסחורה האמורה, בין לעניין תשלומים ששולמו על חשבונה ובין לעניין תעריפה. הנה כי כן, טוענת התובעת כי ממילא מדובר בהגנת בדים שאין לה על מה לסמוך.

אשר לטענה כי התובעת התיימרה ליתן הודעה על הסדר דיוני שעה שכזה כלל לא היה בנמצא, וכי בגין כך נגרם הבלבול, כטענת הנתבע - מבהירה התובעת כי מסרה הודעה בהתאם לאמור בהחלטת ביהמ"ש מיום 10/11/14, המאפשרת לה להודיע כי היא מוותרת על חקירת המצהיר, וכי מעולם לא התיימרה להודיע על קיומו של הסדר דיוני, שממילא אינו נדרש לשם הגשת הודעה על פי הנחיות ביהמ"ש בעניין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית יובהר כי אין חולק שההחלטה המורה על הגשת סיכומים חלף הדיון הומצאה לנתבע מבעוד מועד, וכי בהתאמה היה זה ער לקיומה. בכך נופל הדיון כאן בגדר שיקול הדעת המסור לביהמ"ש לבטל את פסק דינו, וזאת יעשה ביהמ"ש רק מקום בו שוכנע כי הדבר ראוי, נחוץ ונדרש.

בנסיבות המקרה שלפני לא זו בלבד שלא שוכנעתי כי מחדלו של הנתבע באי הגשת הסיכומים במועד נעוץ בהכשלה חיצונית (דוגמת מתן ההחלטה על גבי הודעת התובעת) אלא שמצאתי כי ממילא הסיכוי כי היתה ניתנת למבקש הרשות להתגונן בתום בחינת סיכומיו קלושה, ונדמה כי לא בכדי נמנע מלתאר את סיכוייו אף במסגרת בקשתו זו, ואבהיר –