ת"ת 7827-01-14 עירית ירושלים נ' כרם ואח'

בפני התנגדות לביצוע תביעה.

עסקינן בתביעה בגין אגרת לימודי חוץ עבור ילדי המבקשים אשר למדו בית ספר בירושלים, בהתייחס לשנים 2011-2012. למבקשים דירה בירושלים הרשומה על שמה של המבקשת 2.

בתצהירם טוענים המבקשים כי החל משנת 1997 מתגוררים בדירתם בירושלים. ועל כן אינם צריכים לשלם אגרת לימודי חוץ.

בהמשך לדיון מיום 11.05.14 :

יוטעם כי מחקירת המבקש עולה סתירה , שכן בניגוד לנטען בהתנגדות, טוען כי החל משנת 1997 מתגוררים בצור הדסה פרט לתקופות שלא. אולם בתקופה הרלוונטית חלק מהזמן הנכס היה ריק עקב עבודות אינסטלציה וחלק מהזמן היו בו דיירים.

בסיכומיו טוען הנתבע כי מאחר והדירה שייכת לו ולמבקשת 2 מוקנית להם זכות לקבלת חינוך בירושלים ל-6 נפשות. כל שכן, שבתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, רוב הזמן הייתה הדירה ריקה עקב בעיות אינסטלציה והמבקש היה שוהה שם כל היום, משמע, המבקשים השתמשו גם בדירה זו למגורים (כפי שאנשים רבים עושים, כאשר מתגוררים בדירה נוספת בשבתות וחגים).

מנגד מסכמת המשיבה, סתירות רבות עולות מהחקירה וההתנגדות, בעוד שמחד טוען המבקש כי התגוררו בצור הדסה ומאידך טוען שהתגוררו בנכס בירושלים, שהרי ברור כי לא ניתן להתגורר בשתי כתובות במקביל. כמו כן, מבדיקה שנערכה עולה כי בתקופה הרלוונטית בתם של המבקשים הייתה רשומה בגן חובה בצור הדסה ואת תשלומי הארנונה עבור הנכס בירושלים שולמו על ידי שוכרת בשם מלווי מרים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, ולאור הסתירות שבטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי הגנתם של המבקשים הינה קלושה ביותר, הגנה הגובלת ב 'הגנת בדים'. במצב דברים זה, על פי ההלכה הפסוקה, יש מקום לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן: "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם כמעט אין לנתבע הגנה, בית-המשפט עושה חסד עם הנתבע כאשר נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בהפקדה" (א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמוד 413). לאור האמור לעיל, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהתנות את הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה. לא יופקד הסכום האמור בתוך 30 יום, תדחה ההתנגדות. יופקד הסכום, תינתן למבקשים רשות להתגונן והתביעה תועבר לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.