ת"ת 7056-02-15 שפי אריזות בע"מ נ' פ.א. סאבי ובניו (2007) בע"מ

ביום 09/07/2015, ניתנה החלטה אותה מבקשת החייבת לבטל, בבקשתה מיום 16/07/2015.

ההחלטה אזכרה את הדיון מיום 07/06/15 (במעמד הצדדים) בהתנגדות המבקשת, את צו הסיכומים שניתן, ואת אי הגשתם. לבקשת הזוכה, באין סיכומים מעם החייבת, נדחתה ההתנגדות, היינו – ניתן פסק דין.

ביום 02/08/2015, הגישה החייבת " בקשה לביטול החלטה וחהארכת מועד להגשת סיכומים". זו נסמכת בתצהירו של מר פייסארוב יוסף, המצהיר מטעם החייבת.

בסעיף 3 לתצהיר מוצהר – "... עת יצאתי מהדיון ובשל טעות אנוש רשמתי ביומני כי עלי להגיש סיכומים עד ליום ראשון שנופל בתאריך 12/7/15..."

בסעיף 4 מוצהר, כי הטעות האמורה אירעה בתום לב.

תשובת הזוכה מציינת, כי מסכימה היא ("לפנים משורת הדין") לביטול ההחלטה מיום 09/07/2015, "בכפוף לתשלום הוצאותיה".

תשובת החייבת לתשובת הזוכה, מיום 02/08/2015, קובעת "... כי לא נגרמו למשיבה הוצאות כלשהן בשל האיחור של ימים ספורים בהגשת הסיכומים... ומכל מקום – "... אפשר לדון בשאלת ההוצאות, אם בכלל, בסיום ההליך..."

דומה כי שני הצדדים מתעלמים מהיות ההחלטה שביטולה התבקש – פסק דין המסיים את ההתדיינות בתיק זה, עליו יש זכות ערעור בפני ביהמ"ש המחוזי.

כך או אחרת, מבכר אני את הסכמת הזוכה על פני קביעת החייבת:

אכן ניתן בהחלט לדון בסוגיית ההוצאות "בסיום ההליך", אולם, על מנת שהחלטה זו לא תהא סיום ההליך בפועל, יכופר עוון החייבת בחיובה בהוצאות הזוכה, בד בבד עם ביטול פסק הדין מיום 09/07/2015, וכך אכן יהא.