ת"ת 61410-02-15

הזוכה הגישה כנגד החייב תביעה על סכום קצוב.

כתב התביעה מציין עובדות אלו:

החייב נרשם ביום 24.10.2009 ללימודים אצל הזוכה, בסניף אום אל פחם ובמועד ההרשמה חתם על שטר חוב בסך 7,420 ₪ וכן, על טופס רישום לקורס ונספחיו ובהם גם תקנון שכר לימוד.

הזוכה מלאה אחר חלקה בהסכם, החייב נכח בפועל בשיעורים בשנת הלימודים השייכת אך לא שילם מאומה על חשבון שכר הלימוד ומכאן התביעה.

שטר החוב צורף בכתב התביעה.

המבקש הגיש התנגדות וכן גם בקשה להארכת מועד להגשתה. הבקשה נסמכת בתצהיר המבקש ובין היתר מצהיר הוא, כי לא קיבל אזהרה וכי ככל הנראה המסירה הייתה לאדם אחר בעל שם דומה, שכן בכפר קרע ישנם עוד כשישה אנשים ששמם מסארווה עלי. אודות פתיחת התיק, מצהיר המבקש, נודע לו בשלב מאוחר יותר באמצע שנת 2014 כאשר ננקטו כנגדו הליכי הוצל"פ. כשכך היה, החל המבקש לשאת ולתת עם המשיבה. כשהמו"מ לא צלח, פנה אל בא כוחו.

עוד מצהיר המבקש, כי הגיש בתיק ההוצל"פ בקשה בטענת "פרעתי", אך החלטה שניתנה שם קבעה, כי עליו להגיש התנגדות.

לגופו של עניין מצהיר המבקש, כי בתחילת שנת הלימודים 2008 למד שנה של מכינה להכשרה מקצועית במכללת סכנין, לצורך תחילת לימודים אצל הזוכה. את שכר הלימוד עבור שנת 2009 שילם במלואו. כשהחתימו אותו נציגי המשיבה על טפסים ריקים, נאמר לו, שמדובר בטפסי רישום ולא בשטר חוב. לאחר סיום שנת הלימודים הראשונה הודיעה לזוכה, כי אינו מעוניין להמשיך בלימודים בשנה השנייה והיא אישרה את קבלת ההודעה.

כעבור שנים ננקטו כנגד המבקש הליכי גבייה בהוצל"פ על בסיס הטפסים הריקים עליהם חתם. מכל מקום - לא למד ולא נרשם לשנת לימודים שנייה.

ביום 16.06.15 התקיים דיון בבקשה ובהתנגדות.

בראשית הדיון נשאל האם במסגרת בקשת "פרעתי" שהגיש בהוצל"פ הגיש גם את אישור המסירה של האזהרה לחייב שנמסרה לו באמצעות אמו. כשלא השיב לשאלה אותה נשאל, נשאל ע"י בימ"ש, מדוע לא הזכיר בהתנגדות, כי המסירה בוצעה באמצעות אמו. תשובתו הייתה: " אין לי מה לענות".