ת"ת 59357-02-16 וורלד גרין ליין בע"מ נ' אידלשטיין

לפניי התנגדות הנתבע לביצוע תביעה על סכום כסף קצוב שהגישה התובעת כנגדו לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967.

עיינתי היטב בתיק, בחנתי את המסמכים שהגישו הצדדים, את כתב התביעה ואת התצהיר אשר הוגש בתמיכה להתנגדות, ושקלתי האם יש מקום לקיים דיון בבקשת הנתבע נוכח פסיקת בית המשפט העליון בסוגיית מתן רשות להתגונן [ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 15/6/09) (להלן:"ענין ששון") ; ע"א 7644/07 נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ נ' דור אנרגיה (מיום 5/1/10)].

ההלכה הנוהגת קובעת, כי לא תינתן רשות להתגונן " רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו"

(ע"א 6154/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג (1) 390 ).

נקבע, כי ככל שבסופו של יום יתברר, כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא, הרי שבידי בית המשפט הכלי של הטלת הוצאות (ראו דברי כבוד השופט רובינשטיין בענין ששון הנ"ל).

לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות הספציפיות של תיק זה, אני מחליטה בהתאם לסמכותי

על פי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ליתן לנתבע רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד וזאת מאחר שאני סבורה כי יש בידו הגנה "לכאורה" הראויה להישמע ומן הראוי לקבוע את התיק לגופו של עניין.

בהעדר בירור עובדתי מלא, לא ניתן לשלול, בשלב זה, על פניו, את טענות הנתבע.

ויובהר- עסקינן בשלב מקדמי בו על פי הפסיקה הנוהגת מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן ( ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 676 (מהדורה שביעית 1995); דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 291-292 (מהדורה שתים-עשרה 2014).