ת"ת 58319-06-15 סלקום ישראל בע"מ נ' שמר קסר

כנגד הנתבעת הוגשה לביצוע תובענה על סכום קצוב לתשלום 3,092.39 ₪ בגין שירותי תקשורת שרכשה מהתובעת. בהתנגדות טענה הנתבעת כי ביום 16.3.2014 הודיעה לתובעת כי הטלפון הנייד נשוא התובענה נגנב וביקשה לנתק את הקו. לאחר כשבועיים פנתה שוב לנציגת התובעת שהודיעה לה שהטלפון נותר פעיל וכי לא ניתן לנתקו עקב קיומו של חוב כספי. לטענתה אין לחייבה בתשלום עבור שיחות שבוצעו לאחר שהיא הודיעה לתובעת על גניבת הטלפון הנייד. כן טענה כי שילמה את מלוא חובה לתובעת עד לחודש 3/2014 וכי אין לחייבה בגין שימושים שנעשו במכשיר בחודש 4/2014.

בדיון שהתקיים בפני העידה הנתבעת כי מדובר בטלפן נייד שהיה בשימוש בתה וכשנשאלה האם הטלפון אבד או נגנב השיבה כי יום אחד הבת חזרה הביתה ואמרה שהיא לא יודעת איפה הטלפון. זה היה ביום 16.3.2014. הנתבעת מסרה כי בשיחה עם נציג התובעת הודיעה כי הטלפון נגנב וביקשה לנתק אותו לשיחות יוצאות וביקשה סים חדש לאותו הקו. היא אשרה כי שילמה את החשבוניות בגין הטלפון הנ"ל עד ליום 1.4.2014 וציינה כי מדובר בחיובים שלא קשורים לאובדן של הטלפון. הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע בוצעו שיחות מהטלפון נשוא התביעה לטלפון שלה ולהפך בחודש 4/2015.

הצדדים סיכמו את טענותיהם כמפורט בפרוטוקול הדיון.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

טענת הנתבעת כי מכשיר הטלפון שהיה ברשות הבת אבד או נגנב לא נתמכה באישור על הגשת תלונה על כך במשטרה וגם לא בתצהיר מטעם הבת. בתצהיר התומך בהתנגדות טענה הנתבעת כי הטלפון נגנב (סע' 6 לתצהיר), אך בעדותה בפני לא ידעה לומר אם הטלפון נגנב או אבד ( ש' 13 בעמ' 1 לפרוט'). לאחר מכן העידה כי היא יודעת בוודאות שהטלפון אבד (ש' 15 בעמ' 2 לפרוט').

היא העידה כי הגניבה בוצעה בפסח של שנת 2014 (ש' 25 בעמ' 1 לפרוט'), אלא שבדיקה של היומן מעלה כי חג הפסח של שנת 2014 חל בתאריכים 14/4 עד 21/4 ולא ב-16/3 כפי שהנתבעת טענה.

על אף שהנתבעת טענה כי לא עשתה שימוש בטלפון לאחר מועד הגניבה, היא אישרה כי שילמה את עלות השימוש במכשיר עד ליום 1.4.2014 (ת/1). עיון בפירוט השיחות שבוצעו מהטלפון נשוא התובענה מעלה כי לאחר מועד הגניבה הנטען יצאו שיחות מהטלפון נשוא התביעה לטלפון הנייד של הנתבעת וכי גם מהטלפון שלה יצאו שיחות לטלפון שכנטען נגנב (ת/2).

הנתבעת לא הביאה כל תיעוד לכך שביקשה ביום 16.3.2014 כנטען לנתק את הקו של הטלפון נשוא התביעה והעידה בפני כי ביקשה אך לחסום אותו לשיחות יוצאות ולרכוש סים חדש. מת/3 עולה כי רק ביום 24.4.2015 הודיעה הנתבעת לתובעת על כך שמכשיר הטלפון אבד (ולא נגנב) וביקשה לקנות סים חדש.

לאור האמור ומשגרסת ההגנה של הנתבעת קרסה בחקירה הנגדית, אני דוחה את ההתנגדות ומורה על חידוש הליכי ההוצל"פ.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 1,000 ₪.