ת"ת 50572-11-15 כ.ל.י תקשורת וניהול ישראל בע"מ נ' וקנין

בפניי בקשה שהגיש המבקש, הנתבע בתיק, לחיוב המשיבה, התובעת, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בסך 10,000 ש"ח בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

לטענת המבקש, לאור סעיף 353א הנ"ל, ככלל יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות משפט ורק כיוצא מן הכלל אין לעשות כן, באם קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בעיקר למצבה הכלכלי של החברה. המבקש טוען, כי במקרה דנא יש להטיל על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו היות ולשיטתו זו לא תהיה מסוגלת, ככל שתחויב בתשלום זה, נוכח העובדה שהיא אינה משלמת הוצאות שנפסקו נגדה בהליכים קודמים.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה והיא מתנגדת לה. ראשית טוענת המשיבה, כי מאחר וטרם ניתנה למבקש הרשות להתגונן מפני התביעה שנפתחה כתביעה על סכום קצוב, הרי שמדובר בשלב מוקדם לדון בבקשה זו. המשיבה מפנה בעניין זה להחלטה שניתנה בת"ט 64794-12-15.

שנית, המשיבה טוענת כי הבקשה שהוגשה הינה כללית וכוללת טענות סתמיות שלא הוכחו ואף הוגשה מבלי שצורף לה תצהיר לאימות העובדות הנטענות, הגם שלטענתה, לא בנקל יורה בית המשפט על הפקדת ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר.

במסגרת התשובה שהוגשה, חזר המבקש על טיעוניו לעניין החזקה הקבועה בסעיף 353 הנ"ל והוסיף, כי הנטל להוכיח את יכולתה הכלכלית של החברה, המשיבה, מוטל על האחרונה. לעניין אי הגשת תצהיר, טען המבקש כי לא היה צורך בכך הואיל ובקשתו אינה כוללת טענות עובדתיות ביחס למשיבה שהרי היא זו שכאמור צריכה להוכיח את איתנותה הכלכלית, דבר שלא נעשה על ידה כלל וכלל. ביחס לטענה לפיה הבקשה הוגשה בשלבים מוקדמים של ההליך, טוען המבקש כי ההחלטה אליה מפנה המשיבה אינה החלטה מחייבת ולראיה הגיש מספר החלטות אשר חייבו במקרים מעין אלו בהפקדת ערובה.

לאור האמור טוען המבקש, כי המשיבה לא הראתה סיבה מדוע אין לחייבה בהפקדת ערובה, מקום בו הנטל רובץ על כתפיה, בנסיבות בהן היא לא הוכיחה כי יש לה יכולת לשלם הוצאות המבקש במידה ותידרש להן.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.