ת"ת 49198-03-14 בית חולים הלל יפה נ' מחאג'נה

ביום 25/03/2014, ניתנה החלטה בבקשת המבקש, ובה נקבע גם זאת: "מהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 10/03/2014 עולה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור, כי הוגשה בקשה להארכת מועד, וכי המועד האחרון להגשת ההתנגדות, ע"פ נתוני תיק ההוצל"פ, חל ביום 16/12/2012..."

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו מיום 04.03.2014, בו מוצהרות גם העובדות הבאות:

ביום 03.03.2014 כשבדק המבקש את חשבונו בבנק הופתע לגלות כי מוטל שם עיקול זמני שמקורו בתיק הוצל"פ הנזכר בסעיף 2 לתצהיר.

מוצהר גם כי מעולם לא קיבל החייב דרישה מהזוכה בטרם נפתח תיק ההוצל"פ, מעולם לא קיבל ולא חתם על אזהרה בגין תיק ההוצל"פ.

תשובת המשיב הוגשה רק ביום 18.12.2014.

הבקשה אינה נסמכת בתצהיר ובסימוכין אחרים כלשהן ומציינת היא כי על פי נתוני לשכת ההוצל"פ בוצעה מסירה של האזהרה לחייב, בהמצאה מלאה ביום 16.12.2012, ומכאן שהמועד האחרון להגשת התנגדות חלף ביום 15.01.2013.

ההתנגדות והבקשה להארכת מועד, הוגשו בחלוף למעלה מ-14 חודשים, אין בבקשה להארכת מועד כל "טעם מיוחד", היא סתמית וכוללנית, ואף מציינת כי תיק ההוצל"פ נפתח על ידי רשות השידור, שעה שאין זה נכון (בתצהיר מצוין כי מדובר בתיק שנפתח על ידי הזוכה בתיק זה- שר).

ביום 18.12.2014, ניתנה על ידי החלטה המאזכרת את זכות המענה השמורה לחייב, זו הקבועה בהחלטה שברישא. ההחלטה נמסרה לבא כוח המבקש עוד ביום 22.12.2014.

תשובה לא הוגשה עד היום והיום הובא בפניי תיק זה על ידי המזכירות אשר בדקה ומצאה כי לא קורה בו דבר מזה למעלה מ-7 חודשים.

בחנתי את מכלול הכתבים. לא מצאתי בבקשת המבקש העתק מאישור מסירה או תצהיר מוסר (אם היה כזה).

לעומת זאת מצאתי, כי לשכת ההוצל"פ העבירה יחד עם שאר הכתבים, גם העתק מאישור המסירה. זה מגלה, כי ביום 16.12.2014, נמסרה לחייב בתיק ההוצל"פ שבכותרת אזהרה לחייב (באמצעות רשות הדואר) והוא חתום כמקבל המסירה, על גבי אישור המסירה.

בהתאם להוראות סעיף 7 (ד) בחוק ההוצאה לפועל, העובדות העולות מאישור המסירה יוצרות חזקה לפיה עובדות המסירה העולות מאישור המסירה - נכונות הן.

מכאן, הנטל לסתור את נכונות העובדות הנ"ל, רובץ לפתחו של החייב, הטוען אחרת. נטל זה כלל אינו יכול להיות מורם, מעת שהמבקש לא מצא לנכון להתייחס לאישור המסירה ולעובדות המסירה.

מן הסתם, היו הם בתיק ההוצל"פ שעה שהגיש בקשתו להארכת מועד.