ת"ת 49097-03-16 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' בן עזרא

1.המשיבה הגישה כנגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל תביעה כספית, בסכום קצוב לתשלום יתרת הלוואה אשר לא שולמה.

מדובר בהלוואה בסכום של 80,000 ₪, שהמבקש לא עמד בתשלומה ושיתרת החובה בה, נכון למועד הגשת התביעה עמדה על הסכום של 65,151.75 ₪.

2.לפניי התנגדות לביצוע התובענה, אותה הגיש המבקש – שרון בן עזרא.

יצויין, כי התביעה הוגשה גם כנגד הגב' בן עזרא רותם. לא ברור מדוע לא הוגשה התנגדות גם מטעמה. מכל מקום ולמען הסר ספק, הבקשה שלפניי, נוגעת אך ורק למבקש.

3.בבקשתו (כפי שהובררה היטב במהלך הדיון שתקיים, לאחר שהדברים לא היו ברורים דיים מתוך ההתנגדות והתצהיר התומך בה) טוען המבקש, כי ההלוואה נלקחה לשם סילוק יתרת חובה בחשבון העו"ש ו"מחזור" של הלוואה קודמת שהיתה למבקש, כאשר כוונת הצדדים היתה, כי המבקש יסלק במסגרת הלוואה זו את כלל חובותיו.

המבקש טוען, כי בזמן שנלקחה ההלוואה, סוכם, כי הריבית בגין הלוואה זו, תהיה זהה לריבית בגין ההלוואה שנלקחה קודם ושסולקה בהלוואה זו. בזמן עריכת מסמכי ההלוואה לא היה ידוע שיעורה של הריבית ולכן שיעור הריבית מולא לאחר מכן, על ידי פקיד הבנק, בהתאם למוסכם, על פי שיעורה של ההלוואה הקודמת, כאשר פקיד הבנק ציין, כי הוא יקבל אישור על שיעור הריבית בשלב מאוחר יותר.

המבקש טוען, כי לאחר שנטל את ההלוואה, ביקש לדעת מהו שיעור הריבית שניתן בהלוואה הראשונה, לשם בדיקה והשוואה להלוואה הנוכחית, שכן למיטב ידיעתו וזכרונו, שיעור ההלוואה בהלוואה הקודמת היה נמוך בהרבה משיעור הריבית בהלוואה הנוכחית. המבקש טוען, כי מסמכי ההלוואה לא הומצאו לו ופרטי הריבית לא נמסרו, עד אשר בשלב מסויים החליט להפסיק ולשלם את החזרי ההלוואה, עד להכרעת בית המשפט (בתביעה זו ולא בתביעה אותה הגיש המבקש).

4.עובר לדיון שהתקיים, סברתי, כי ניתן יהיה לסלק את המחלוקת בין הצדדים, בהמצאת מסמכי ההלוואה, אלא שאלה לא הומצאו למבקש.

בפתח הדיון שהתקיים בבקשת הרשות להגן, הוברר, כי לא בכדי לא הומצאו מסמכי ההלוואה, אלה לא הומצאו, כיוון שהמשיבה טוענת, כי אינה מצליחה לאתרם. ב"כ המשיבה אף הוסיף וטען, כי אין חובה לשמור על מסמכי ההלוואה ואלה נגרסים עם סילוק ההלוואה.

5.המבקש נחקר על תצהירו וחזר בחקירתו על טענותיו. המבקש טען, כי יסכים להעמיד את ההלוואה כאן על אותו שיעור הלוואה קודמת, למן מועד הקמתה של הלוואה זו.