ת"ת 47974-03-14 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' זכריה

לפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב על סך 30,538 ₪, אשר חלקם נובעים מיתרת חובה בחשבון משותף שניהלו המבקשת ובעלה, וחלקם נובעים מיתרת חוב בגין הלוואה שניטלה מאת המשיב.

לטענת המבקשת, בעלה (כיום בעלה בנפרד) הוא שניהל את העניינים הכספיים של משק הבית, ובכלל זה – את הקשר עם המשיב. המבקשת טענה, כי לא קיבלה כל עדכון או הודעה על כך שבעלה נטל הלוואה, ועל כן, לשיטתה, הפר הבנק את חובותיו כלפיה, ויש לפטור אותה מתשלום החוב.

לאחר ששמעתי את עדותה של הנתבעת, היא המבקשת בהתנגדות, אני חושש כי אין מנוס מדחיית ההתנגדות, וממתן פסק דין נגד המבקשת.

לכתב התביעה צורף העתק ממסמכי פתיחת חשבון הבנק, החתומים על ידי המבקשת. המבקשת אישרה כי חתימתה היא המתנוססת על הסכמים אלה, ובין היתר – ליד התניה שעניינה מתן הרשאה לכל אחד משני בעלי החשבון לפעול בחשבון, גם ללא חתימת האחר. בחתימתה זו נתנה המבקשת הרשאה לבנק לבצע פעולות בנקאיות, ונטילת אשראי בכללן, על יסוד הוראה של בעלה לבדו.

לאור הוראה ברורה זו של המבקשת – אשר אושרה בחתימתה – אני סבור כי הגנתה הנטענת, כאילו לא אישרה את נטילת ההלוואה, לא קיבלה עדכון עליה ולא הייתה מודעת לקיומה – לאו הגנה היא.

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו, כי המבקשת לא הבינה את האמור בסעיף הסמכה זה. גם טענה זו אינה יכולה לעמוד. ראשית, בתצהיר התומך בהתנגדות (וגם בכתב ההתנגדות עצמו) אין זכר לטענה זו, וכבר מטעם זה – דינה להידחות. אולם גם לגופה, לא ניתן לקבלה. מעבר להלכה הפסוקה, הקובעת חזקה כי החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו, הבין אותו והסכים לתוכנו, הרי שבשונה ממסמכים בנקאיים אחרים, התניה הספציפית שעניינה זכויות החתימה וההרשאות בחשבון מנוסחות בשפה ברורה ונהירה, אשר אמורה להיות מובנת לכל. המבקשת חתמה בחתימת ידה בסמוך לתנייה זו, כך שאם לא קראה אותה – לכל הפחות יכלה לקרוא אותה, ואין מדובר בתניה מורכבת או סבוכה אשר טעונה הסבר או הבהרה מיוחדת.

אשר לטענה בדבר חובו לכאורה של הבנק להודיע למבקשת על הלוואה הניטלת מן החשבון – לא ברור מאין שאבה המבקשת את החובה האמורה, ומכל מקום – גם לנוכח חובת תום הלב המוגברת של הבנק, לא מצאתי לחייבו לפעול בניגוד להרשאה המפורשת שקיבל מבעלי החשבון.

עוד יש לציין, כי הבנק הראה בראיות לכאורה (מש/1 ו-מש/2), כי בסמוך לאחר העמדת ההלוואה למבקשת ולבעלה, הועבר חלק ניכר מהסכום לחשבונם של בני הזוג בבנק הפועלים, חשבון שהמבקשת אמורה לשאת באחריות לפירעון החוב בו במסגרת הסכם הגירושין שלה מבעלה (וראו נספח ג' לתצהיר התומך בהתנגדות). מכאן שלמבקשת עצמה צמחה תועלת מנטילת ההלוואה.

מכאן שחרף הרף הנמוך שהציבה הפסיקה למתן רשות להתגונן, באתי לכלל מסקנה, כי גם אם יוכח, כטענת המבקשת, כי לא ידעה דבר וחצי דבר על ההלוואה – עדיין לא תקום לה הגנה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית ההתנגדות, ועל שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 01-10184-14-4.