ת"ת 46391-06-14 ויצו הסתדרות עולמית נ' טרפה

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה על סכום קצוב, לתשלום סך של 13,942 ₪, סכום המשקף על פי הנטען אגרת תשלום לימודים.

הוגשה התנגדות, באיחור. ההתנגדות הוגשה מטעם המבקש 1 בלבד. אשר לסוגיית הארכת המועד – נטען ש"הוגשה קודם בקשה להארכת מועד" (הבקשה האמורה אינה מצויה בתיק). יצוין שבמענה לפניית ביהמ"ש, ניתנה הסכמת ב"כ המשיבה לכך שיראו בבקשת המבקש 1 כאילו הוגשה גם מטעם החייבת הנוספת בתביעה, המבקשת 2.

ב"כ המבקשים עתרה בבקשה להעברת ההליך לדיון בפני שופט, מאחר והמבקשים עלו מאתיופיה. עולה מטענתה, שלרשם בכיר אין סמכות לדון בתביעה לביצוע סכום קצוב שהמבקש בהליך עלה מאתיופיה. כן נטען ש"חוק קליטת עולי אתיופיה" אינו מאפשר פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד עולה מאתיופיה. טענתה של ב"כ המבקשת נסמכת על "פקודת יומן המדינה מספר 101".

לאחר ששמעתי את הצדדים דחיתי את הבקשה [עמ' 2, ש' 3 – 8]. על אף ההחלטה הודיעה ב"כ המבקשים: "אנחנו איננו מסכימים לסמכות רשם". בהחלטה נוספת שניתנה על ידי הבהרתי שסוגיית הסמכות נדונה והוכרעה זה מכבר [עמ' 2, ש' 20]. גם לאחר החלטה זו לא אפשרה ב"כ המבקשים קיום דיון לגופם של דברים, היא שבה והבהירה שדין ההליך להתברר בפני שופט על יסוד "פקודת יומן 101" ו"חוק עולי אתיופיה מארץ אויב ויש להם מערכת מיוחדת של חקיקה". בהחלטה נוספת שניתנה על ידי הבהרתי שהחלטות בית המשפט מחייבות את הצדדים, גם אם מי מהצדדים מסתייג מהחלטה [עמ' 3, ש' 9 – 11].

לאחר מכן עתרה ב"כ המבקשים בבקשת פסלות. להלן נימוקי הבקשה: "אני מבקשת פסלות. הצגתי חקיקה. הצגתי פקודת יומן 101. הצגתי חוק קליטת עולי אתיופיה והסברתי שהעולים עלו על קידוש השם במבצע שלמה ומבצע משה ועלו לארץ מארץ אויב. לכן, יש חקיקה מיוחדת יותר מיוחדת מעולים (צ"ל - "לעולים", י.נ.) חדשים. יש משוא פנים, כי בית המשפט מציג אותו שאני טוענת טענות לא חוקתיות ולא תלויות בחוק והפסיקה. הצגתי אסמכתאות ללא שום גוון אחר" [עמ' 3, ש' 19 – 22].

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה.

לאחר בחינת הבקשה, עמדת המשיבה ונסיבות העניין, החלטתי להורות על דחיית הבקשה.

לא הונחה – כלל ועיקר – תשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס עילת פסלות, כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. בהתאם לדין, המבחן הינו מבחן אובייקטיבי, מבחן החשש הממשי למשוא פנים בפועל [ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375; בג"צ 2148/94 גלברט אמנון נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 575, 586 - 587].

העובדה שהבקשה להעברת הדיון לשופט נדחתה אינה מקימת עילת פסלות. סבורה ב"כ המבקשים שההחלטה שגויה, ניתן לנקוט בהליך השגה מתאים. העלאת בקשת פסלות אינה מהווה תחליף להליך השגה.

טענת ב"כ המבקשים לפיה לא היה מקום לפתוח כנגדם תיק הוצאה לפועל דינה להתברר במסגרת ההתנגדות. אין קשר בין טענה כאמור לבין סוגיית פסלות. הטענה לפיה קיים דין מיוחד בעניינם של עולים מאתיופיה אינה קשורה לסוגיית פסלות. עומדת ב"כ המבקשים על טענתה כאמור, יהא עליה להעלות את הטענות במסגרת הסיכומים, אגב הפניית בית המשפט להוראות דין ספציפיות.

בקשת הפסלות אינה מנומקת ולא עולה ממנה חשש כלשהו למשוא פנים, כל שכן חשש ממשי.

בקשת הפסלות – נדחית.

העלאת טענת הפסלות הובילה לכך שהמשיבה נדרשת להתייצב לדיון נוסף בהליך הבקשה להארכת המועד וההתנגדות. על אף האמור, מתוך התחשבות במבקשים עצמם, אני נמנע מלעשות צו להוצאות לחובתם.

דיון בבקשה להארכת המועד וההתנגדות יתקיים ביום 24.12.2014 בשעה 13:00.

המזכירות תזמן את הצדדים (בדואר רשום ובפקס ידני).

ככל שהוגשה בקשה להארכת המועד (ב"כ המבקשים מציינת שקיימת בקשה כאמור; בפועל בתיק אין בקשה כאמור), יש להגישה בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.