ת"ת 4618-12-15 סלקום ישראל בע"מ נ' חננייב

הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייב תביעה על סכום קצוב בת 1,673.07 ₪.

עפ"י כתב התביעה, בין הצדדים נכרת הסכם רט"ן (נספח א'), לפיו התחייב המבקש לשלם חשבונותיו באורח סדיר, באמצעות הרשאה לחיוב.

המבקש לא שילם את הסכום המתחייב, זה הבא לידי ביטוי בסכום התביעה.

המבקש הגיש התנגדות הנסמכת בתצהירו. ההתנגדות מציינת, בסעיף 2, כי היא מכוונת אך כנגד מחצית סכום התביעה.

למרות זאת מבקש המצהיר באותו סעיף, כי תדחה הבקשה לביצוע שטר שהוגשה נגדו (כאמור לעיל לא הוגשה בקשה לביצוע שטר- ש.ר).

עפ"י המוצהר, הייתה הזוכה צריכה לפדות את החוב באמצעות הוראת קבע בבנק, אולם בחלוף שלוש שנים, נקטה בהליכי הוצל"פ אליהם כלל לא היה מודע המבקש.

המבקש מצהיר, כי מעולם לא קיבל הזמנה לדין או דרישת תשלום ונודע לו לאחר הטלת עיקול בחשבון הבנק שלו, כי יש לו חוב למשיבה.

המבקש מצהיר, כי בעבר התגורר ברח' תרנ"א 58 ולא בתרנ"ב 58, כנקוב בכתב התביעה. מכל מקום, בחלוף שנה עבר להתגורר ברח' אחד העם 41 בחדרה.

המבקש מבקש, בנסיבות אלו, לשלם אך את קרן החוב העומדת ע"ס 1,630 ₪ בלבד.

ביום 1/2/2012 עמד המבקש לחקירה נגדית אליה התייצב בגפו (עורך דינו לא התייצב) ולאחר שנשאל ע"י ביהמ"ש, עמד על כך שהדיון יתקיים בהעדר בא כוחו.

ב"כ המשיבה ויתר על חקירת המשיב בעניין הארכת המועד והחקירה הנגדית התמקדה בהתנגדות בלבד. במסגרתה, נשאל המבקש שאלה אחת בלבד וענה תשובה אחת בלבד: יש לך חוב לסלקום? תשובה: היה.

בכך תמה החקירה הנגדית והמבקש ביכר לסכם ע"פ, מדבריו עלה, כי בשנת 2012 הוא ומשפחתו נסעו לרוסיה, הטלפון שלו היה סגור ולאחר כמה ימים אמרה לו בתו כי היא פתחה את הטלפון ודיברה בו והכל בלא ידיעתו. בחלוף שלוש שנים התקשר "מישהו" מסלקום ואמר שאנחנו חייבים כסף.