ת"ת 45392-07-15 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' אבו עצבה

1.ביום 14/6/15 הגיש התובע כנגד הנתבעים בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 21,839 ₪ בגין חוב פיגורים של הנתבעים בהלוואה מיום 24/12/97. לכתב התביעה צורפו הסכם ההלוואה, נתונים לסילוק מלא של התביעה, מכתב התראה ואישורי מסירה.

2.הנתבעים הגישו התנגדות שנקלטה רק כהתנגדות של הנתבע 1 למרות שלמעשה הוגשה גם בשם הנתבעת 2 ולכן אני מתייחס אליה כהתנגדות של שני הנתבעים. הנתבעים טוענים כי הם משלמים את החזרי ההלוואה באופן שוטף ולמרות זאת סכום ההלוואה גדל ללא כל הסבר על אף פניות הנתבע לתובע. נטען כי הנתבע משלם בהתאם להסכמים בינו לבין התובע תוספת מעבר לתשלום השוטף כדי לכסות את הפיגורים להם טוען התובע ולכן לא ברור מדוע התובע ממהר ומגיש נגדו תביעה נוספת. נטען כי הסכומים ששולמו אין להם זכר על ידי התובע. נטען כי התובע מחשב את הסכומים בהתאם לריבית בשיעור של 8.1 אחוז לשנה בניגוד להסכם ומבלי לשלוח כל מכתב בדבר שיעור הריבית המעודכנת. נטען כי יש לערוך חישוב להלוואה שנטל הנתבע מהתובע כדי לבדוק את הסכומים שנגבים ביתר ואף כדי לעשות שדרוג להלוואה בהתאם לפרסומים של התובע בגין הריבית שחלה היום במשק.

3.ביום 7/10/15 הוגשה תגובה מפורטת של התובע אליה צורפו מסמכים רבים וכן תצהיר של מורשה חתימה בבנק בשם חיים זילבר ותצהיר של ב"כ התובע עו"ד יפית חנן. התובע מפרט בהרחבה כיצד הנתבעים החלו לפגר בתשלומי ההלוואה כבר בחודש פברואר 1998.ב"כ התובע מפרט את ההליכים המשפטיים השונים שננקטו נגד הנתבעים במרוצת השנים. נטען כי בעקבות פנייה של הנתבעים אל הוועדה המיוחדת הוצעה פריסה של החוב ביום 1/1/10. נטען כי הנתבעים לא עמדו בתנאי הפריסה ולכן הושג הסכם בחודש אוקטובר 2013 לפיו ישלמו הנתבעים 3,000 ₪ במזומן ואת היתרה בתשלומים חודשיים של 2,000 ₪ מעבר לתשלום החודשי השוטף של ההלוואה שעמד על סך של כ – 900 ₪ בחודש. נטען כי הנתבעים לא עמדו בהסדר ולכן נשלח אליהם מכתב התראה ביום 11/5/14. גם לאחר מכתב ההתראה המשיכו הנתבעים לשלם שלא בהתאם להסדר ולאחר מס' חודשים הפסיקו לשלם לחלוטין. נטען כי בעקבות מכתב ההתראה מיום 7/5/15 יצר הנתבע קשר טלפוני עם משרד ב"כ התובע וביקש פריסה של חוב הפיגורים לתשלומים חודשיים של 1,000 ₪ לחודש. הוברר לנתבע כי הצעתו אינה מספקת ועליו לגייס סכום כלשהו במזומן , בטרם ייערך הסדר תשלומים ביחס ליתרת החוב. כיוון שהנתבעים לא יצרו קשר עם הבנק ולא סילקו את החוב, הוגשה התביעה. נטען כי לאור האמור לעיל הטענות שמעלים הנתבעים הן כלליות ואינן מצדיקות בירור בהליך משפטי מלא. נטען כי הריבית בשיעור של 8.1 אחוז לשנה היא בהתאם להסכם ההלוואה ואופן חישובה פורט במכתב ההתראה מיום 7/5/15. נטען כי אם היה ממש בטענת הנתבעים בדבר גביית יתר ובדבר הצורך לערוך חישוב מחדש של ההלוואה, היו הנתבעים מצרפים חוות דעת חשבונאית ולו ראשונית לתמיכה בתצהירם. נטען כי חוב הפיגורים של הנתבעים הולך ותופח כך שנכון ליום 7/10/15 הגיע לסך של 25,600 ₪.

4.לאור האמור בהחלטותיי מיום 7/10/15 ומיום 9/11/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ההתנגדות מהטעמים שיפורטו להלן.

6.הטענות שהעלו הנתבעים אינן עומדות בחובת הפירוט המוטלת על מי שמגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. למקרא התגובה ברור כי הנתבעים בחרו שלא לספר לבית המשפט על התוכן המדויק של ההסדרים המאוחרים בינם לבין התובע לאחר שהפרו שוב ושוב הן את תנאי הסכם ההלוואה והן את תנאי הסכמי הפריסה הקודמים שנערכו עימם.

7.הטענה בדבר הימנעות התובע מעדכון ספריו בכל הנוגע לתשלומים שבוצעו על ידי הנתבעים, התבררה כחסרת כל ממשות לאחר שצורף לתגובה דו"ח חיובים וזיכויים בהלוואה המלמד על רישום התשלומים שביצעו הנתבעים בספרי הבנק עד אשר חדלו הנתבעים מלשלם.

8.הטענה בדבר שיעור הריבית התבררה כחסרת כל ממשות לאחר שהוסבר בתגובה כיצד שיעור הריבית מבוסס על הוראות ההסכם ואף פורט במכתב ההתראה מיום 7/5/15.

9.הטענה בדבר הצורך לערוך חישוב מחדש של ההלוואה אינה מפורטת כנדרש שכן אינה נתמכת בתחשיב חשבונאי נוגד ולו ראשוני שיש בו כדי להצדיק בירור בהליך משפטי מלא של טענה זו.