ת"ת 45302-12-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' דנה ואח'

התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב מטעם הנתבעים.

התובעת הגישה כנגד הנתבעים, אב ובת, תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בצפת. התובעת עותרת בכתב התביעה לחייב את הנתבעים לשלם סך של 11,022.12 ₪ בגין רכישת ציוד וסך של 1,738.48 ₪ בגין חיובים שוטפים.

הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע התביעה.

לעניין הבקשה להארכת מועד, נטען כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד מאחר והמועד האחרון להגשת ההתנגדות היה ביום שישי, יום בו אין קבלת קהל בלשכת ההוצאה לפועל, משכך, הוגשה ההתנגדות ביום ראשון שלאחר מכן. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 2/6/14, הסכימה ב"כ התובעת שהבקשה להארכת מועד תתקבל, לפיכך, כמבוקש ומוסכם, מתקבלת הבקשה להארכת מועד.

באשר להתנגדות גופה, טענה הנתבעת את הטענות הבאות:

1.התביעה אינה עומדת בהוראות תקנה 81א1(א) לחוק ההוצאה לפועל ואין כל ראיה בכתב כלפי הנתבעת. לטענתה, לא התקשרה עם התובעת בכל הסכם מכללא או מפורשות.

2.הנתבעת מאשרת כי הנתבע התקשר עם התובעת בהסכם, ורכש עבורה מתנה, מכשיר מהתובעת. כל שביקשה הנתבעת, לשלם באמצעות חשבונה בבנק את החיובים, שאלו לא יוטלו על הנתבע, לפיכך, אין לקשור אותה לתביעה.

ראשית אסיר מהדרך את הטענה שכתב התביעה חסר ראיה בכתב כלפי הנתבעת. לכתב התביעה צורף אישור בנק לעניין הוראה לחיוב חשבון בנק של הנתבעת, בכך, לטעמי, עמדה התובעת בדרישות הדין להגשת התביעה בסדר דין מקוצר, והמסמך שצורף לכתב התביעה מהווה ראשית ראיה. ההלכה היא, כי יש לפרש לקולא את דרישת הראיה שבכתב, כל שדרוש הוא ראשית ראיה ואין צורך בראיה לכל אחד מרכיבי התביעה (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית ע' 662).

באשר לטענת השנייה של הנתבעת, לעניין אי התקשרות עם התובעת. טענה זו הופרכה במהלך החקירה הנגדית של הנתבעת.