ת"ת 4529-04-16 עירית ראשון לציון נ' הברי

המשיבה הגישה תובענה על סכום קצוב בסך 49,842 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל בראשון-לציון בגין חיובי ארנונה מיום 18.1.07 ועד יום 31.12.13, ביחס לנכס שבו מפעיל המבקש מספרה מזה שנים רבות. המבקש הגיש מצדו התנגדות ולצדה בקשה להארכת המועד. דיון התקיים לפניי ביום 19.1.17 והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

1. אשר לבקשה להארכת המועד. התביעה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 7.3.14 ואילו ההתנגדות, בצירוף בקשה להארכת המועד, הוגשו כעבור כשנתיים, ביום 28.3.16. ביום 26.6.14, בוצעה מסירה למבקש. כידוע, בקשה להארכת המועד עומדת בפני עצמה ובמנותק מההתנגדות ורק אם קיים "טעם מיוחד" או "כמעט" טעם מיוחד, ניתן יהיה לבחון את טענות ההגנה לגופן כדי שתצטרפנה לטעם המיוחד ותחזקו, על מנת שיוארך המועד. אולם, כאשר אין כל טעם מיוחד ואפילו לא טעם סתם, אזי לא יבואו טענות ההגנה במקום הדרישה לטעם המיוחד [ר' ע"ר (ת"א) 19263-01-10 שלום גיא אברהם נ' גולדאור מ.ש.מ טכנולוגיות בע"מ, מיום 6.4.10].

   כן כידוע, לא קיימת רשימה סגורה של נסיבות המהוות טעם מיוחד, כשמקובלת התפישה שלפיה נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, יהוו טעם מיוחד. לצד זאת, ניתן לקבל כטעם מיוחד גם טעות אנוש.

   לאורך השנים רוככה הדרישה וקיימת גמישות מסוימת ומתן משקל שונה לטעם המיוחד הנדרש, בהתאם לטיב ההליך. על בית המשפט לשקול את סיבת המחדל ומידת האיחור, כמו גם שיקולי סופיות הדיון, יעילותו, התנהלות הצדדים ותום-ליבם וכן את סיכויי ההליך. אולם, עדיין חל על המבקש הנטל להצדיק הארכת המועד (ר' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, מיום 21.4.15).

2. בענייננו, טען המבקש כי במועד הגשת התביעה נמצא הוא לקראת סיומו של הליך פשיטת הרגל. המשיבה, כך נטען, לא ביקשה ממילא לא קיבלה רשות לפתוח בהליך, כפי שהיתה אמורה לעשות, כשלצד זאת הגישה תביעת חוב לכונס הנכסים. בנוסף, בעת מסירת האזהרה לידי המבקש נמצא הוא במצוקה כלכלית ונלחץ בעקבות הפתיחה בהליך זה, ולפיכך הגיש בתיק ההוצאה לפועל לשינוי צו החיוב בתשלומים, מבלי שהבין את משמעות מעשיו. בסיכומיו, טען המבקש בנוסף, כי באותה העת טיפל באמו החולה והיה נוהג להסיעה לטיפולים וכי על מנת שתבוטל ההגבלה שהוטלה על חידוש רישיון הנהיגה, פעל כאמור בתיק ההוצאה לפועל.

3. מחקירת המבקש עולה כי בחודש מאי 2015, הגיש בתיק ההוצאה לפועל שאלון ובקשה לשינוי צו התשלומים. המבקש ציין בבקשתו זו כי הוא נמצא בעיצומו של הליך פשיטת רגל. לאחר מכן, שילם 1,000 ₪ לחודש ובסך הכל שילם בתיק ההוצאה לפועל עד כה 5,000 ₪. לאחר מכן פנה לקבלת ייעוץ משפטי, אך מקובלת עליי הערת המשיבה בהקשר זה, כי בתיק פשיטת הרגל היה המבקש מיוצג. להשלמת התמונה, יצוין כי תיק ההוצאה לפועל נסגר בשל טעות שנפלה בצו הכינוס שעניינה מועד תחילת הליכי הכינוס והחלת צו ההפטר על החוב שבתיק ההוצאה לפועל ולאחר מכן, משהובררה הטעות, נפתח מחדש, חרף התנגדות המבקש.

4. הדעת נותנת, כי התנהלות זו בתיק ההוצאה לפועל מבלי שהמבקש מעלה במשך מספר חודשים בדל טענה לעניין עצם החבות ולעניין סכום החוב, מונעת ממנו ומשתיקה אותו כעת מלהעלות את אותן הטענות העומדות כיום בבסיס בקשתו להארכת המועד. גם קיומו של הליך פשיטת רגל מקביל, עליו הודיע לכב' רשם ההוצאה לפועל, לא הוביל לעיכוב ההליך שם או לסגירתו. מכאן, שלא עומד לפניי כל נימוק, ממילא לא נימוק שיש בו טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות, הנדרש לצורך העתרות לבקשת הארכה.