ת"ת 43746-12-15 דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ נ' חדידה

1.ביום 3/8/15 הגישה התובעת נגד הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 697 ₪ בגין שימוש שעשתה הנתבעת בכרטיסי תדלוק מבלי לשלם תמורתו. לכתב התביעה צורפו בקשת הצטרפות להסדר תדלוק אוטומטי, חשבונית, הודעת חיוב, כרטסת של הנתבעת אצל התובעת, חישוב של שערוך קרן החוב, מכתב התראה ואישור משלוח.

2.לפי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבעת ביום 19/8/15. ביום 13/12/15 הגישה הנתבעת התנגדות ובקשה להארכת מועד. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות, טוענת הנתבעת כי נודע לה על קיומו של התיק לאחר שביקשה לבצע תשלום בבנק ביום 10/11/15 וגילתה שהתובעת הטילה עיקול על החשבון. הנתבעת מציינת כי בפעמים קודמות התובעת שלחה לה מייל כל פעם שהיה חוב והנתבעת ביצעה תשלום, אך הפעם לא נעשתה פנייה מקדימה של התובעת וישר הועבר החוב לטיפול משפטי. נטען כי מכתב האזהרה נשלח לכתובת של אימא של הנתבעת למרות שהכתובת של הנתבעת היא זו שרשומה והאימא סירבה לקבל מכתב על שם הנתבעת ובצדק. הנתבעת מודיעה שהיא מוכנה לשלם לתובעת את החוב במידה ויש חוב כזה , אך לא מוכנה לשלם שכר טרחה לב"כ התובעת בסך של 1,400 ₪.

3.ביום 3/1/16 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות ולבקשה להארכת מועד. נטען כי מכתב ההתראה נשלח לנתבעת למען בו היא מתגוררת גם לטענתה ברח' המערב 8/1 באילת , אך אישור המסירה חזר בציון לא נדרש. נטען כי האזהרה נמסרה בכתובתה של האם ברח' 332/1 באילת לאחר שהמוסר ביקר פעמיים בכתובת ברח' המערב ולא מצא בה את הנתבעת. נטען כי אחד השכנים אמר למוסר שהנתבעת עברה להתגורר עם אמה לאחר גירושיה ולכן נמסרה האזהרה בכתובת האם. נטען כי האם אישרה כי הנתבעת מתגוררת איתה והבינה במה מדובר אך סירבה לקבל את המסמכים ולחתום על אישור המסירה. עוד נטען כי גם לשיטתה של הנתבעת, הנתבעת ידעה על קיום החוב לכל המאוחר ביום 10/11/15, שכן במועד זה שוחחה הנתבעת עם נציג ממשרד ב"כ התובעת, קיבלה מידע על התיק ולא היתה מעוניינת להסדיר את החוב. נטען כי אין לנתבעת כל הסבר מדוע הגישה את ההתנגדות רק ביום 13/12/15. נטען כי כדי שבית המשפט יאריך את המועד יש צורך בטעם מיוחד גם כאשר מדובר באיחור של יום אחד. לגופו של עניין נטען כי הנתבעת מאשרת כי התקשרה עם התובעת ולא מעלה כל טענת הגנה מפני החוב.

4.ביום 18/1/16 קיבלה הנתבעת את התגובה בצירוף החלטתי מיום 3/1/16, המורה לנתבעת להשיב לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. הנתבעת לא השיבה לאמור בתגובה ולכן התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות מהטעמים שיפורטו להלן.

6.סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן הפעלתה אינה מותנית בהוכחת קיומו של טעם מיוחד. על פי פסיקת בית המשפט העליון כאשר בית המשפט דן בבקשה להארכת מועד עליו "לפזול" אל עבר סיכויי ההליך העיקרי כדי להימנע מהגעה לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש את הארכת המועד.

השוו – רע"א 8101-07-15 , פסק דין מיום 19/10/15.

7.במקרה שלפניי אין למבקשת הסבר כלשהו מדוע הגישה את ההתנגדות רק ביום 13/12/15 למרות שנודע לה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל ביום 10/11/15. כמו-כן לאחר שהנתבעת בחרה שלא להשיב לאמור בתגובה, אין בפניי כל הסבר מדוע הנתבעת לא טרחה לדרוש את מכתב ההתראה שנשלח אליה טרם הגשת התביעה. אם הנתבעת היתה עושה כן, הנתבעת יכולה היתה ליתר את הגשת התביעה על ידי תשלום החוב. גם הטענות שהעלתה הנתבעת כנגד מסירת האזהרה בכתובתה של אמה, לא תוכלנה להתקבל כאשר אין מענה לאמור לעניין זה בתצהיר המוסר , לפיו לא ניתן היה לאתר את הנתבעת בכתובתה ברח' המערב לאחר שעברה להתגורר עם אמה בעקבות גירושיה.

8.גם לגופו של עניין, אין לנתבעת כל הגנה ממשית מפני התביעה. הנתבעת מודה למעשה בחוב ומכל מקום, אין לה כל טענה מפורטת כנגד החוב. הנתבעת מאשרת כי נהגה לצבור חובות לתובעת ולהסדיר אותם לאחר שקיבלה פניות במייל. אין כל מקור בדין שאוסר על התובעת להפסיק את הנוהג הנטען הזה ולהעביר את עניין גביית החובות לבא כוחה. כיוון שהנתבעת בחרה שלא לדרוש את מכתב ההתראה, אין לה אלא להלין על עצמה כאשר הוגשה נגדה תביעה ללשכת ההוצאה לפועל ולחוב התווספו אגרה ושכר טרחת עורך דין.