ת"ת 42622-09-16 יובל משכנתאות - ייעוץ ולווי בדרך לחסכון בע"מ נ' רוט

1.לפני בקשת התנגדות לתביעה על סכום קצוב בסך של 20,000 ₪, שהגיש המבקש, רקע

2.בדיון שהתקיים לפני ביום – 19.2.17, נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לעניין ההתנגדות

3.לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון ההתנגדות לתביעה בסכום קצוב, כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

4.ככלל, ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו, או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא ייתן לו רשות להתגונן.

5.בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

6.זאת ועוד.  הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי).

7.בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן -

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

8.יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקש להוכיח את טענותיו שהובאו בתצהיר ובמקרה כזה עומדת לו הגנה לכאורית כנגד התביעה ,בין היתר, שההסכם הלכאורי והנטען שהתובעת צירפה לכתב התביעה כלל אינו חתום על ידו אלא בעמוד האחרון שלו בלבד, בכל אותם דפים רלוונטיים שבהם התנאים הלכאוריים כתובים, הוא כלל אינו חתום. לא זו בלבד אלא שהתובעת ידעה להחתימו על עוד דפים ולא רק על הדף האחרון. למשל, על הנספחים וכו'. אולם לא החתימה אותו דווקא על הדפים הכי מהותיים של ההסכם. לטענת התובעת היה בידיה תיעוד זה או אחר, אולם היא לא הביאה תיעוד זה והעדרו גם הוא זועק לשמיים ומצביע על כך שלא היו דברים מעולם שהמבקש כלל לא חתם על ההסכם שנטען שחתם עליו. המבקש אינו מחויב לשלם לתובעת את מלוא השכר המוסכם אלא רק אם ימחזר את המשכנתא הנוכחית או יטול הלוואה חדשה אחרת תחתיה וככל שלא יקבל את הצעות התובעת יהא חייב לשלם לה סך של 3,000 ₪ בלבד כך שעל הנתבעת להשיב לו סך של 2,000 ₪ מהמקדמה בסך של 5,000 ₪ ששולמו לה על ידי המבקש. שוכנעתי כי יש לאפשר לצדדים לערוך בירור עובדתי של המחלוקת ביניהם ובירור זה יש לעשות במשפט.