ת"ת 42391-11-14 סלקום ישראל בע"מ נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. החשבונות נשוא התביעה הצטברו לחובת המבקשת בשנת 2012, לאחר שהתקשרה בהסכם חדש עם המשיבה, לפיו תשלם 129 ₪ לחודש עבור כל מכשיר ללא הגבלה בשימוש (ההסכם מיום 21/5/12, נספח א' להתנגדות, ואינו ההסכם, שצורף לכתב התביעה, מיום 16/3/11, אך המבקשת אישרה חתימתה גם עליו).

המבקש טענה כי מיד בחשבונית הראשונה לאחר ההסכם לא עמדה המשיבה בהסכם, וחייבה אותה בסכום 149 ₪ לכל מכשיר, בניגוד למוסכם. המבקשת פנתה אל המשיבה (פניות המבקשת בכתב מיום 27/6/12, 12/7/12, 25/12/12, 18/4/13, 7/11/13, ומכתב המשיבה מיום 7/8/13, נספח ב' להתנגדות), אך פניותיה לא נענו, והיא ביטלה את הוראת הקבע, ולא כיבדה את חיוביה מיום 21/6/12.

המלצתי לצדדים לערוך התחשבנות בכוחות עצמם ולצמצם את המחלוקת (החלטה מיום 21/11/14) לא נשאה פרי.

בדיון ביום 16/2/15, נחקרה המצהירה מטעם המבקשת והוגשו בהסכמה החשבוניות לכל המכשירים מיום 21/6/12 עד 21/7/13 (מש/1 עד מש/3).

בדיון חזרה המצהירה על טענות המבקשת, טענה כי ביקשה לשלם את הסכום, שאינו שנוי במחלוקת, אך המשיבה סירבה להציג חיובים בסכום נמוך מסכום החשבוניות ששלחה.

לאחר ששמעתי את החקירה הנגדית והסיכומים, אני מקבלת את טענת המבקשת לפיה המשיבה לא עמדה בהתחייבות בהסכם מיום 21/5/12 לפיה החיוב עבור שימוש ללא הגבלה יהיה 129 ₪ לקו כבר מהחשבונית הראשונה, שנשלחה בחלוף חודש ומחזור חיוב מההסכם. הדבר עולה בבירור מהחשבוניות ומההסכם, והמשיבה לא הפריכה את הטענה, אף לא התמודדה עימה.

אני קובעת כי אין בפי המבקשת כל הגנה בגין החיובים לתשלום עבור המכשירים. המבקשת לא עמדה בחובת הפירוט ולא הגישה תחשיב נגדי, ואף טענה בתצהיר כי "להלכה ולמעשה, לפי מיטב ידיעתי, אין לנתבעת כל חוב לתובעת" (סעיף 15 לתצהיר). טענה זו עומדת בניגוד לטענתה כי היתה מוכנה לשלם את הסכום, שאינו במחלוקת (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 17-19, 28-31). בדיון טענה המצהירה כי לאחר החלטתי הנ"ל הנהלת החשבונות מטעמה ערכה חישוב של החיובים ביתר והגיעה לפער של עשרות אלפי שקלים (שם, עמ' 3, שורות 22-29). תחשיב כזה לא הוצג, והמצהירה אף לא ידעה לנקוב בסכומו. באת כחה טענה בסיכומים כי ההפרשים מסתכמים ב1,000 ₪ ומעלה לכל חודש (שם, עמ' 5, שורות 25-26). המבקשת אישרה כי חובה היה עליה לשאת בתשלומים עבור הכשירים ועבור השימוש למצער בסך 129 ₪ בחודש, ואיני מקבלת את טענתה כי לא יכולה היתה לשלם את הסכומים, שאינן שנויים במחלוקת מאחר והמשיבה לא שלחה לה חיובים מתוקנים בהוראת קבע. בהיותה מנהלת חברה, שקיבלה יעוץ משפטי מייד עם גילוי טענתה, היתה יכולה לנקוט בדרכים רבות לתשלום חלקי, כגון משלוח צ'ק באופן חד צדדי, אך היא בחרה לבטל את הוראת הקבע ולא לשלם כל סכום שהוא משנת 2012 ועד עתה.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המבקשת העלתה טענת הגנה ראויה לבירור, בגינה ניתנת לה רשות להתגונן, ולפיה חוייבה ביותר מ-129 ₪ למכשיר מיום 21/6/12 בניגוד להסכם.

מאחר ולא הוגש תחשיב נגדי, אני מחייבת את המבקשת לשלם בשלב זה, עבור הציוד (כמפורט במכתב המשיבה מיום 7/8/13) וחמישים אחוז מסכומי החשבונות השוטפים, ובסה"כ סכום מעוגל בסך 22,000 ₪. לא עלה בידי להגיע לתוצאת החישובים, שערך ב"כ המשיבה בסיכומיו על בסיס החשבוניות, הנושאות עמודים רבים של חיובים וזיכויים מסוגים שונים, ולאחר שתתבררנה טענות הצדדים לגופן וייערך חשבון סופי, לא יהיה קושי לקבל מהמשיבה החזר, אם שולם סכום ביתר, או שהמבקשת תידרש לשלם את ההפרש.