ת"ת 42023-04-14 סלקום ישראל בע"מ נ' עלאדין

בפני התנגדות לביצוע תביעה ובקשה למתן אורכה להגשת התנגדות.

בתצהירו טוען המבקש כי כתב התביעה וכתב האזהרה לא הומצאו לידיו ונודע לו אודות ההליך דנן, רק ביום 07.04.14 בעקבות הודעה שנשלחה אליו מלשכת ההוצאה לפועל. לגופו של עניין טוען המבקש כדלקמן: מנספחי התביעה עולה כי עסקינן בחיובים עבור החודשים מרץ-מאי 2013 ואילו המבקש התנתק סופית מהמשיבה בתחילת חודש מרץ 2013 ולאחר מכן לא קיבל שירות מהמשיבה ולא עשה כל שימוש בקווים המנותקים. המבקש טוען כי שילם את כל חובותיו עבור קבלת שירות מהמשיבה עד למועד הניתוק כאמור.

בתגובתה המשיבה טוענת כי החשבונית של חודש פברואר חזרה בשל הוראת ביטול של המבקש. כמו כן, בניגוד לטענתו, המבקש המשיך לעשות שימוש גם לאחר בקשות הניתוק (מצ"ב חשבונית של חודש אפריל)

בתשובתו מודה המבקש כי אכן חשבונית לחודש פברואר בסך 195 ₪ לא שולמה. אולם חוזר על טענותיו לגבי ניתוקו במרץ 2013 ומוסיף כי קיבל אישור מהמשיבה על בקשותיו לניתוק. התנהלותה של התובעת כאשר המשיכה לגבות חרף הבקשה לניתוק הינה בניגוד לחוק הגנת הצרכן.

יוטעם כי שתיקת המשיבה בנוגע לבקשה למתן אורכה, כהסכמה.

הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע בנכונות טענות המבקש, עליו להניח שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת. כמו כן, בית המשפט לא בודק את טיב ראיותיו של הנתבע בשלב זה, שכן אין למנוע ממנו להעלות טענות, מטעמים של הוכחה בלבד.

אשר על כן, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), והואיל וטענות המבקש עשויות להקנות לו הגנה לכאורה מפני התביעה, אני מורה על מתן רשות להתגונן, אולם באופן חלקי המתייחס רק לסך 493 ₪, המהווה את הסכום השנוי במחלוקת.

בהתאם לבקשת הנתבע, המזכירות תעביר לתובע סך 195 ₪ מהעירבון שהופקד בקופת בית המשפט.